"אוחילה" תשפ"א: שמחה וריקודים מהסלון

כבר לא צריך להכביר במילים על "אוחילה". ובכל זאת, קצת רשמים מהמופע הערב. כי "אוחילה" זה...:

לרטון על מחיר הכרטיס (ולהבין שהוא שווה כל שקל). זה להנות מבמה מעוצבת, צילום מושקע ומצלמות רחף. זה נגניות מעולות בבס, חליל, כינור ותופים (אבל איפה הכנרת האלמותית??).

זו הסקרנות לראות עם איזו שמלה אודהליה תעלה לבמה (והיא אף פעם לא מאכזבת). זה לבכות כשהיא שרה את "אוחילה לא-ל" (השיר הכובש של הרב הלל פלאי, שעל שמו המופע). זה לענות לה בהתלהבות (גם מהבית): "ויתנו לך כתר מלוכה";

זה להתכוון בכל מילה כשהיא שרה את "תניא" יחד עם אביה ("ותתנהג עם בניך במידת הרחמים"); זה לצחוק כשהיא אומרת "אין לכם מושג אם השנה רזיתי" (ולדעת שהיא רזתה), ולשמוע שוב את הבדיחות שלה על חדר הכושר (שהפעם סגור);

זה להתפעל מכישורי-המשחק שלה (ולא להבין למה היא לא פוצחת בקריירה נוספת); זה להצליח להתלהב גם משירי הסוכנות שלה ("יברכך" ו"עושה שלום במרומיו"). זה לשיר בגרון ניחר את "רבנו שאג" (ולהצטרד);

זה לשמוע את מחרוזת שירי ר' נחמן, ולא להבין איך לא חשבו על זה לפני כן (מה שהיה היה, לא להתייאש, שירת העשבים ואפילו "כל העולם כולו").

זה לשיר אתה "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן", ולהשתכנע בקלותה של תשובה; זה לרצות לחבק אותה כשהיא שרה לאנשים שבבית "אתם אנשי פלא, ונשמתכם פלא גדול";

זה להתרגש מהלחן המרטיט שלה על תפילת כהן גדול, שהלחינה בשנה שעברה (מעולם לא היו המילים "שלא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה" רלוונטיות יותר);

זה לשמוע את המחרוזת המקפיצה של סוף המופע, ולהיזכר בהופעה השנתית בבנייני האומה ("כאן אנחנו רוקדות"), זה לשמוע שוב את הסיפור החסידי על בעל-הבית ש'הקב"ה חייב לו' (ולהבין שאנחנו באותו מצב ממש); זה לשמוע את "והביאותים", ולרצות לרקוד כבר בבית המקדש.

אודהליה ברלין
אודהליה ברליןצילום: צילום מסך

אז עם שמלה לבנה (שלה) ופיג'מה (מצידנו), נערכנו למופע ה-11 במספר של אודהליה, שצולם הפעם לא בבנייני האומה, אלא מהיכל התרבות בפתח תקוה.

לא התאכזבנו.

אך מקוות שלשנה הבאה - בירושלים....

בימת המופע
בימת המופעצילום: יח"צ
אודהליה ברלין עם אביה מוסא
אודהליה ברלין עם אביה מוסאצילום: צילום מסך