התלמידים שנפגעים בסגר יותר מכולם

ד"ר נירית ראוכברגר מזהירה מנשירה של נוער בסיכון שהלימוד המקוון עלול להקשות עליו להחזיק מעמד בתוך מסגרת לימודים קבועה.

ניצן קידר - ערוץ 7 , ז' בתשרי תשפ"א

נוער בסיכון. אילוסטרציה
נוער בסיכון. אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

ד"ר נירית ראוכברגר, ראש המסלול לקידום נוער במכללת אורות ישראל, מתייחסת בראיון לערוץ 7 לבעיות שגורם הסגר לנוער בסיכון.

"זו תקופה לא פשוטה לאוכלוסייה מאוד רחבה של התלמידים שחווים את הזמן הזה כמשבר, על עלייה באירועי אלימות, על ההשלכה עליהם כשיש הורים מובטלים. הרבה פעמים בתוך אוכלוסייה שאפילו קצת מאותגרת, כל יציאה מהשגרה גורמת טלטלה".

"יש משהו במאפיינים של הלמידה מרחוק שמעלים משמעותית את הסיכון לנשירה, אם זה מבחינת המוטיבציה, מיומנויות הלמידה. אנחנו מעמיקים את הפערים מאוד, אפילו ברמה הפשוטה של יכולת לרכוש חבילת גלישה", מוסיפה רואכבגר.

לדבריה, "על כל תלמיד שנושר מהמערכת יש לפחות שני 'נושרים סמויים' שהם נוכחים-נפקדים במערכת והעוגן שלהם הוא הקשר האישי והדבק החברתי. הם נשארים בזכות זה וכשאנחנו בלמידה מרחוק, צריך לחפש איך שומרים על הציר הזה. כמו שאנחנו מלמדים את התלמידים שלנו ואומרים לעצמנו – בכל משבר יש מקום של הזדמנות והתפתחות – פוטנציאל שאפשר לנסות ולאתר אותו".

כיצד אפשר לקרב את בני הנוער ולתת להם משמעות גם בלימוד מרחוק? "המורה צריך להיות 'המבוגר המשמעותי' – הנוכחות והיכולת של המורה לשמש כעוגן היא משמעותית ואפשרית גם ב'זום'. נכון שיש משהו ב'זום' שמאוד מאתגר, אבל זה פותח אפשרות לקשרים אחרים. פותחים מצלמות, יש לגיטימציה לכתוב בצ'ט משהו אישי. חשוב גם לקבוע זמנים מדוייקים ולייצר מציאות של קשר יציב וקבוע ונוכחות מבחינת הזמן".

"יש חשיבות גם לנושא הארגון. הסגר גרם לכך שיש בלבול לגבי הלימודים. מה שהכי פוגע בתלמידים לסיכון בנשירה הוא חוסר רצף. צריך שמישהו יתווך להם את השינוי ולהבין שמבחינתם כל יום שאין בו לימודים ממש הוא יום חופש. צריך להגדיר את מערכת היחסים, להציב מטרות ולנסות לחבר את הכל לעולם ערכי עם עשייה משמעותית. גם צורת הלמידה חייבת להתאים את עצמה והשיעורים צריכים להיות קצרים ומלאים בפרגון".