כשסופרת בוחרת להציג את עצמה כ"סבתא למשכן וטוב לבב, ואמא לאמונה, נועם שלום ואורי מאיר ציון" במקום להתגאות ברפרטואר המקצועי שלה, אתה מבין שיש פה משהו מיוחד.
הדסה רינת כהן, המחברת של ספר הילדים החדש 'הילד השלושה עשר', היא מנחה לקולנוע טיפולי מפתח תקווה, ומגדירה את עצמה כ'אוהבת אדם וכואבת עוולות סדרתית'.
"הנכדות שלי משכן וטוב לבב גרות באוהל בגבעת "קומי אורי" בשומרון", היא מספרת, "שהיא המקום היחיד בארץ שכבר שנה הינו שטח צבאי סגור. הבת שלי, אמונה, חיה עם בעלה במשאית בגבעות של כוכב השחר".
בנוסף, חמישה מחבריו של בנה נועם שלום נעצרו בידי השב"כ בשנה שעברה בפרשיית עיישה א-רבי. ככה שכמו שאתם מבינים, יש לה הרבה בבטן, והיא מצאה דרך ציורית במיוחד להוציא את זה – כתיבת שירים לילדים.
"בשנתיים האחרונות הרגשתי שאנשי התקשורת מובילים מעין תחושת דה לגיטימציה של שנאה עיוורת לכל מה ששם "גבעות" נודף ממנו, ולכן, מתוך היכרות קרובה מאד עם הנפשות הפועלות, החלטתי לכתוב כיצד נראים החיים מנקודת מבטן.
הדסה נטלה לעצמה חירות ספרותית קלה, שכן הנכדות שלה בנות שלוש ושנה, ויצרה ספר שמתכתב ביודעין עם ז'אנר הכתיבה של "הילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס, של "ילד דתי", של אורי אורבך ועם "הכבש השישה עשר" של יהונתן גפן.
"המניע העיקרי בכתיבה של הספר היה הרצון להנכיח ילדות מושתקת, להראות שמקומם של ילדי הגבעות בציבוריות הישראלית הוא שווה ערך לא פחות מקולם של ילדים אחרים".
"כולי תקווה" היא מסכמת, "שקולם האותנטי ישמע מעתה, ויתקבל על ידי ציבורים רחבים יותר, עם קצת יותר חמלה ואמפטיה".
