הכרעת בג״צ לדון את הרב אליהו, רב העיר צפת, היא מתבקשת אבל איננה כמובן הפתרון השלם למיגור הגזענות, השנאה ויצירת חברה סובלנית, גם כלפי אוכלוסיות שלמות בחברה.
בשנים האחרונות אנחנו עדים למגמה חשובה בציבור הדתי בישראל- הרצון להידברות ושיח אמיתי עם קבוצות שונות שאינן עלו בעבר בקנה אחד עם השיח המרכזי בציבור הדתי, ובפרט הקהילה הדתית הגאה.
חשוב להדגיש את מה שאמור להיות ברור מאליו- השנאה וההסתה הקשה הנובעות מאמירותיו של הרב אליהו היא אינה דרכה של היהדות ואיננה משקפת את הרוב המוחלט של אזרחי ואזרחיות ישראל הדתיים.
יצר על כן, כפי שראינו בסקר שערך השנה מכון ״רושינק״ נמצא כי רוב הציבור הדתי בישראל איננו מסתייג מזכויות להט״ב. כבכול מגמה שמפתחת, עולים ומתגברים הקולות הקיצוניים שמבקשים להכתיב את הטון ולהטיל מורא ופחד על מי שבוחר אחרת.
כאיש ציבור הממון מכספי כל הציבור, הרב אליהו אינו מייצג רק את עצמו. הוא הרב של כל אוכלוסיית העיר צפת על כל מרכיביה היהודים, הלהט״בים, החילוניים, הרוסים, האורתודוקסיים והאתאיסטים ובין אם ירצה בכך או לא, זו עירו. הוא נושא כמובן תפקיד ציבורי והתבטאויותיו שמכילות דברי שנאה נגד נשים, ערבים ולהט״בים אינן רק התבטאותו הפרטיות שלו, אלא של כל הציבור שממן אותו.
ועדיין, הרבה לפני שמגיעים להכרעת בית דין הגבוה לצדק, ראוי שנשאל את עצמו, חילוניים ודתיים כאחד, איך יכולנו להכיל בשקט וללא השלכות, התבטאויות חמורות מצד איש הציבור שלנו. התבטאויות כגון: ״להחרים ולנדות יהודי שהשכיר דירתו לערבים זה הכי לגיטימי בעולם״, ״יש טרור של הלהט"בים על המערכת...הם חברה חולה, ניתן לגיטימציה גם למחלות?״ ועוד ועוד.
האם זה ערך הסובלנות והכבוד ההדדי שאנחנו מבקשים להנחיל לילדנו? האם זאת הדוגמא שממנה נרצה ללמד את ילדנו? כמובן שלא.
עיצומם של הימים הנוראיים, בפתחו של יום כיפור, הם לא רק הזדמנות לרב אליהו לעשות חשבון נפש על אמירותיו הקשות, אלא גם חשבון נפש בעבור כולנו. אנחנו, חילוניים, דתיים, ערבים וחרדים כאחד, מוכרחים לעשות חשבון נפש על הגעה למצב בו נתנו לאמירות אלימות קשות לקחת מקום בשיח במקום להוקיע אותן מתוכנו וליצור חברה סובלנית שיודעת להכיל גם את השונים והשונות מאיתנו.
כפי שכתב הרב בני לאו: ״העבודה שיש לעשות עדיין לא תמה, אבל מחורבן הבית ומרצח שירה בנקי ז"ל קיימת הדרכה ברורה: לפעול ולהתאמץ למען עתיד טוב יותר, למען מציאות בה אירועי שנאה שכאלו לא יחזרו על עצמם״.
האחריות הכבדה לא לעצום עין ולמגר את השנאה מתוכנו היא לא רק תפקידו של בית הדין אלא בעיקר התפקיד של כולנו. כולנו יודעים ויודעות לאן היא יכולה להוביל.
הכותבת היא הילה פאר, יו״ר האגודה למען הלהט״ב