לגוף קשה, אבל לנשמה יש מטרה

הוא היה אחד משנים עשר אחים שאיבדו באופן טרגי את אמא שלהם, כשהיא רק בת 36. הרבי לא שאל לשמו, אך כשפתח את המגירה - השתנו חייו

הרב שמואל רסקין , ז' בתשרי תשפ"א

אני עומד כעת ליד ארון הקודש בבית הכנסת שלנו שבבית חב"ד קרן אור בבודפשט, ורוצה לשתף אתכם בסיפור מרגש מאוד, שמתאים במיוחד לפני יום הכיפורים:

מספר יהודי מכובד מאנטוורפן: בילדותי, הייתה לנו טרגדיה מאוד קשה במשפחה. אנחנו משפחה של 12 ילדים בלי עין הרע, ובגיל 36 אמא שלנו חלתה במחלה ממארת ונפטרה. זו הייתה טרגדיה קשה מאוד לכולנו, שלקח לנו המון המון זמן להתאושש ממנה.

שנים רבות לאחר מכן, נסעתי לניו יורק לעסקים, והחלטתי ללכת להתוועדות בבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש, ב-770 איסטערן פארקווי. זו הייתה התוועדות מרוממת ומיוחדת שנמשכה עד השעות הקטנות של הלילה. בסיום ההתוועדות רציתי מאוד לדבר עם הרבי, וקיוויתי שאולי אני אוכל לגשת לרבי כשיצא מהתוועדות. המזכירים ניסו לרמוז לי שזה לא הזמן המתאים, אבל כשהרבי הבחין בכך הוא מיד סימן לי להיכנס אליו לחדר.

נכנסתי לחדר של הרבי בחרדת קודש, והתיישבתי על הכיסא. הרבי ניגש ללא אומר אל הארון שבחדרו, פתח מגירה שהיו בה הרבה מכתבים, הוציא מכתב אחד מתוכם, ונתן לי לקרוא. קראתי את המכתב, והייתי בשוק חיי. היה זה מכתב שכתבה אמא שלנו ז"ל לרבי מליובאוויטש, ימים ספורים לפני פטירתה. וכך כתבה לרבי: "רבי יקר, אני מבקשת ומתחננת שתתפלל על הילדים שלי, על כל שניים עשר ילדיי, שיהיו ילדים בריאים וחזקים, ושיהיו שומרי תורה ומצוות". ואז אמא שלנו כתבה ושיבחה את כל אחד מילדיה, על המעלות והכישרונות המיוחדים שלו.

כשקראתי מה אמא שלי חשבה עלי, לא יכולתי לעצור את הדמעות, ובכיתי במשך דקות ארוכות. הרבי לא שאל איך קוראים לי וגם לא סיפרתי מאיפה אני בא, אבל הוא ידע שזה המכתב מאמא שלי. אחרי כמה דקות התאוששתי, העזתי ושאלתי את הרבי: האם אני יוכל לקבל ממך את המכתב הזה? הרבי אמר לי: תדע לך, בכל יום כיפור, לפני שאני הולך להתפלל תפילת "כל נדרי", אני קורא את המכתב הזה, שאמא שלך שלחה לי. הבנתי את התשובה. ברוך ה', כל שניים עשר הילדים זכינו והקמנו משפחות של יהודים שומרי תורה ומצוות.

חברים יקרים, אנו נמצאים לפני היום הגדול והקדוש ביותר בלוח השנה היהודי: יום הכיפורים. זה היום שבו אלוקים החליט למחול לעם ישראל על החטא הנורא - חטא העגל, ומאז הוא אומר לנו: זה יום של כפרה, יום שבו אתם יכולים לעשות תשובה. גם אם חס וחלילה טעיתם והתבלבלתם, תזכרו שתמיד אפשר לחזור חזרה אל הקדוש ברוך הוא.

אם כך, לכאורה זה צריך להיות יום של שמחה, אז למה אנחנו מתענים בחמישה עינויים? אלא מבארת תורת החסידות: ביום הזה אנחנו רוצים להתנתק מכל החיים החומרים והגשמיים, ולכן יש את העינויים הללו, כי אנחנו רוצים להתחבר יותר אל הרוחניות שבתוכנו, אל הנפש האלוקית שבתוכנו, עד לרגע השיא שבסוף היום, בתפילת נעילה בה נצעק יחד בהתעלות רוחנית כל כך מיוחדת: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", "ה' הוא האלוקים"!

על כולנו לעשות מאמץ גם בתקופה המאתגרת הזאת, לראות איך למרות כל רעשי הרקע והקשיים שמסביב אנחנו מתפללים ומתעלים רוחנית, ובוודאי ייתן לנו הקדוש ברוך הוא גמר חתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה!

שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט