מי יחיה ומי ימות

הרב צבי ארנון מדבר על תפילת "ונתנה תוקף" ובמיוחד על המילים "מי יחיה ומי ימות".

הרב צבי ארנון , ז' בתשרי תשפ"א

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אחד מרגעי השיא של ימי ראש השנה ויום הכיפור הוא כאשר החזן מנגן את מנגינת "נתנה תוקף קדושת היום".

גם אם מבחינה הלכתית אין זה שיאו של היום ואולי היה אפשר לדלג על הפיוט בשעה של דוחק וצמצום. אולם, מצד תחושת הלב והרגש, המנגינה והמילים מאוד משמעותיות חשובות ופועלות, כיוון שהם ממחישות את שבריריות החיים מצד אחד ואת גודל השעה מהצד השני.

לכן, לרגעים הללו הציבור מצפה. למנגינה שפוצעת את הלב. למילים הכל כך ישירות וחותכות. לשתיקה האופפת את הציבור ברגעים קדושים אלו.

אני זוכר שבילדותי כאשר היה מגיע החזן למילים "מי יחיה ומי ימות" היה קולו וכולו נשבר. הייתי שומע בכי מעזרת נשים ומעזרת גברים. ותמהתי מה עובר בראשו כאשר הוא אומר מילים אלו. מדוע פתאום קולו רועד והוא נשנק. על מי הוא חושב ברגעים הנשגבים האלו.

בבית הכנסת בו אני משמש כרב עבר לפני התיבה במשך עשרות שנים החזן ישראל גולדברגר. ישראל נולד בעיר סָאטמֶר ובתקופת השואה היה במחנה ברגן בלזן ושרד. הוא נותר שם לבדו. ההורים, האחות הקטנה, עוד שני אחים ואחות עם ילדיהם נרצחו במחנות השמדה בידי הנאצים.

במשך החודשים ששהה במחנה התהלך בין צריפי המחנה ושר ניגונים וזמירות מבית אבא ואימא, שירים בעברית וביידיש, גם פיוטים ותפילות. לפעמים, בזכות השירים הוא קיבל עוד קצת חלב או מעט מרק. את השומעים, השוהים במחנה, זיכו שיריו בדקות מעטות של שאר רוח ותקווה. שורדי המחנה שפגשו את ישראל בארץ זיהו אותו ונזכרו “זהו הזמר מברגן בלזן”.

וכשישראל, (היום בן 98 יאריך ה' ימיו) היה מנגן ושר את נתנה תוקף במנגינה של בית אביו מהעיר סאטמאר המילים קבלו משמעות נוספת ומיוחדת. גם מפאת עברו במחנות ההשמדה, עבר של ימים שלגבי רבים מהם היו כפשוטם בבחינת יום יום "מי יחיה ומי ימות". וגם מפאת ציבור שורדי השואה שהיה נמצא בבית הכנסת שלנו, כאשר כולם ידעו ויודעים שבכל שנה כמה מהם נפטרים לעולם האמת. וכמעט בכל שנה משהו היה לוחש באוזני בסיום התפילות "מקווה לזכות גם לשנה הבאה".

לפני 21 שנה התפילה המיוחדת הזאת קבלה אצלינו בבית הכנסת משמעות נוספת. בשנת תשנ"ט שבוע ימים לפני ר"ה. בתאריך כ"ה באלול נפל יונתן לוק ז"ל מחטיבת כפיר. תפילות ראש השנה באותה שנה היו קשות ומזככות. הלב של כולם עצר פעימה כאשר אביו של יונתן קרא כמדי שנה בראש השנה את הפרשה של עקדת יצחק וכולנו בכינו. וכשהגיע החזן ישראל למילים "מי יחיה ומי ימות" לכולנו היה על מי לחשוב ועד כמה שנה שלמה לא ידענו מה נגזר בראש השנה שעבר.

חלפו להם 3 שנים. ביום כ"ח באלול תשס"ב נפל אביעד דותן ז"ל בפעילות מבצעית סמוך לכיסופים. במהלך הפעילות עלה הטנק שלו על מטען שהניחו מחבלים. ושוב, יומיים לפני ראש השנה אנו קוברים את מיטב בנינו. ושוב התפילות הקשות של ראש השנה כשקולו של ישראל גולדברג רועד כשהוא מנגן את "הבן יקיר לי אפרים".

וכשמגיעים באותה שנה לנתנה תוקף וישראל מרים את קולו ב"מי יחיה ומי ימות" אני נזכר במחשבותיי כילד התמה על מי ולמה החזן מתכוון. ואז אני מבין שכבר אלפיים שנה בכל דור ודור יש לבעלי התפילה בכל בית הכנסת בעולם על מי ולמה להתרגש. לכל אחד יש את אביעד ויונתן שלו. לכל אחד יש את הזיכרונות מהיקרים להם ביותר שנרצחו או נהרגו או מתו בשנה החולפת.

מאז פטירתם של יונתן ואביעד בערב ראש השנה חלפו שנים רבות. שנים בהם התפילות והמנגינות קבלו משמעות אחרת ומיוחדת. לפני שנתיים נפטר שבתאי דותן ממחלה קשה והוסיף עוד נדבך לימים אלו. שבתאי, שמאז פטירתו של אביעד, היה עולה כל שנה לעמוד ושר ברטט את "הבן יקיר לי אפרים" והעניק עומק ומשמעות לשאלה המטרידה של "מי יחיה ומי ימות".

השנה במיוחד, כאשר אנו מוקפים במגפה קשה ההורגת אנשים, המילים האלו יקבלו משמעות יותר נרחבת. האם כששמענו את המילים האלו בשנה שעברה חשבנו על אלף בני אדם אשר לגביהם נגזר מי יחיה ומי ימות מהמגפה? האם השנה נחשוב על ציבור רחב שההידבקות בקורונה מהווה כמעט בטוח גזר דין קשה?

חז"ל למדנו אותנו שבימים האלו ספרים נפתחים וחותם כל יד אדם בו. כל הפיוט של נתנה תוקף עוסק במשמעות של הגזרה האלוקית ושההכרעה "מי יחיה ומי ימות" נתונה בידיו בלבד.

אני מצטמרר מהמחשבה שמאז פתיחת מוקד "קדושת החיים" הנותן מענה לשאלות מורכבות של מצבי חולי קשים, אנו עוסקים כמעט כל יום בשאלות קשות אלו. שאלות הקשורות להכרעה האלוקית של "מי יחיה ומי ימות". אנו דנים בשאלה האם בחולה שלפנינו רוצה רבש"ע שנמשיך להיאבק על כך שיחיה ונבצע בו הנשמה או החייאה או טיפולים אחרים, או שאנו מצווים להרפות ולשחרר ולא להאריך את ימיו וייסוריו. ח"ו, אין אנו אלו שקובעים מי יחיה ומי ימות. אולם אנו מנסים לכוון לאמת האלוקית ולרצונו ומקווים שלא תצא תקלה תחת ידינו.

השנה, כשנגיע לפיוט ולמילים, נתפלל שיאמר רבש"ע די לצרותינו ויצילינו מהמגפה הקשה וממיתה משונה. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְמֶךָ בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ.

הרב צבי ארנון הוא רב המושב ניר גלים וראש אגף קדושת החיים במכון פוע"ה