"מילון כיפור"

מהי סליחה ומהי כפרה? מהו הפשע ומהו העוון?

הרב עמנואל הרוניאן , ח' בתשרי תשפ"א

הרב עמנואל הרוניאן
הרב עמנואל הרוניאן
צילום: נעם הרוניאן

חטא. עוון. פשע. סליחה. מחילה. כפרה. טהרה. שמחה. כמה מושגים שונים יש כאן, שכולם קשורים לעולמה של תשובה ולכל אחד משמעות אחרת.

ננסה לעשות קצת סדר:

"חטאנו עוינו פשענו" – שלש דרגות של עברות:

א. חטא – בשוגג. טעות. "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז). כולם טועים. גם צדיקים טועים.
ב. עוון – במזיד. מתוך תאווה. מתוך חולשה. מתוך מודעות אך בלי רצון לעשות "דווקא".
ג. פשע – במזיד. במטרה להכעיס. למרוד.

וכן דרשו חכמים על הווידוי שנעשה על השעיר המשתלח: "וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" (ויקרא טז) – "עוונות אלו הזדונות... פשעים אלו המרדים... חטאתם אלו השגגות" (יומא לו).

"סליחה כפרה ומחילה" – שלשה סוגי תיקון להשלכות שיש לעבירה:

ד. סליחה – התפייסות. "סלח לנו אבינו כי חטאנו" – דווקא האבא סולח לבנו על החטא. על השגגה. על הטעות. הייתה כאן אי הבנה וכעת יש התפייסות.
בדרך כלל הסליחה באה על שגגה, שהרי אם יש מזיד, 'הליכה בשרירות הלב', אזי לכאורה "לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ" (דברים כט). אולם למעשה ה' גם "סולח עוונות", ואכן משה רבנו ודוד המלך מבקשים סליחה על עוונות (במדבר יד: "וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו"; בתהלים כה: "וסלחת לעווני כי רב הוא").

ה. כפרה – כיסוי. העלמה. ניקוי. "כפרת עוונות". העוון מצריך עונש ולכן צריך לנקות אותו כדי לנטרל את העונש. הכפרה באה במקום העונש ומחליפה אותו. כמו "כופר". לכן "ייסורים מכפרים" ואנו מתפללים שתהיה לנו כפרה "לא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָיִים רָעִים".

ו. מחילה – ויתור. כמו 'מחילה על חוב', 'מחילה מכבודך'. גם על פשע, על מרד, צריך לשלם. והמחיר גבוה מדי. לפעמים אי אפשר לכפר על פשע. פשעים לא נעשים רק מתוך תאוה וחולשה, אלא במטרה להכעיס. לכן לא נותר אלא לבקש עליהם מחילה. שיוותרו לנו עליהם. לכן, "מחל לנו מלכנו כי פשענו" – רק ל'מלך' יש סמכות למחול על 'החוב', הבלתי ניתן לתשלום, שנוצר כתוצאה מהמרידה בו.

הדברים יפים ומסודרים. אך כנראה לא מדוייקים לגמרי. בדרך כלל הסליחה באה על חטא, הכפרה על עוון, והמחילה על פשע. אך ביום הכיפורים נראה שהדברים משולבים זה בזה. אנו מבקשים סליחה גם על פשעים ("תסלח לכל פשענו"), מחילה גם על חטאים ועוונות ("תמחול לנו את כל חטאתנו"; "מוחל וסולח לעוונותנו"), וכפרה גם על חטאים ("כפר נא לחטאים").

"טהרה ושמחה" – תיקון האדם עצמו:

ז. טהרה – העברה מטמאת ומטמטמת את הנפש. ואת הרושם השלילי הזה צריך לטהר. אם הסליחה, המחילה והכפרה נוגעים ליחסים שבין אדם למקום או לחברו, הטהרה מופנית כלפי האדם עצמו:

"הַתְּשׁוּבָה הָאֲמִתִּית הִיא אֵפוֹא לֹא רַק מְכַפֶּרֶת אֶלָּא גַּם מְטַהֶרֶת, מְשַׁחְרֶרֶת אֶת הָאָדָם מִטִּמְטוּם הַלֵּב, מֵאֲטִימוּת הַחוּשִׁים, מַחֲזִירָה לָאָדָם חַיּוּתוֹ, נוֹתֶנֶת לוֹ מֵחָדָשׁ אֶת דְּמוּתוֹ הַמְּקוֹרִית". (על התשובה, עמ' 20)

ח. שמחה - סליחת החטאים, כפרת העוונות, ומחילת הפשעים, מאפשרים את הטהרה, את המצב הנקי והמקורי. וכשאדם נקי הוא שמח. זה משהו טבעי.
לכן החג שבו השמחה תופסת מקום מרכזי כל כך הוא דווקא סוכות, שבא מיד אחרי יום הכיפורים, ובו נאמר "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז), ככה סתם. שמחה שבאה מעצמה, ובלי סיבה חיצונית. שמחה פנימית שנובעת מנפש טהורה.