הקורס למנהיגות של הכהן הגדול

גם אם מתקבלת החלטה נכונה ששמה בראש סדר העדיפויות את הציבור הרחב חייבים להיות רגישים ולתת את הדעת לאנשים הפרטיים שנפגעים ממנה

יהודה ולד , ט' בתשרי תשפ"א

יהודה ולד
יהודה ולד
צילום: האיחוד הלאומי

שיא השיאים של השנה, הכהן הגדול נכנס ביום הקדוש בשנה -יום הכיפורים, למקום הכי קדוש בעולם- קודש הקודשים, ושם בפנים בנקודת הרצון המיוחדת הזו הוא נושא תפילה חרישית.

היינו מצפים שהמנהיג של עם ישראל יתפלל על הדברים שלכאורה הכי חשובים, על לימוד התורה ,על תלמידי החכמים שבדור ועל יראת השמיים. על עוצמתו של הצבא והניצחון על האויבים בעת מלחמה.

אבל לא כן, וכך היה אומר "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו. שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם, אם שחונה גשומה, ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לעניין הגשם בשעה שהעולם צריך לו. ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר. שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה. ושיתנו עצי השדה את תנובתם ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה"

הכהן מתפלל על מלכות בית יהודה שלא תבטל, תפילה שמלמדת אותנו מה גדולה היא מעלתה של המלכות וחשיבותה לקיומם של ישראל. מה קורה לאזרחי מדינה ללא שלטון מרכזי ללא מוראהּ - איש את רעהו חיים בְּלעוֹ, נקודת המוצא לחיינו המשותפים היא הדאגה למוסדות השלטון עוצמתם וישרותם.

אך הדאגה למוסדות ולמערכת באה עם ההבנה שכל האידיאלים הגדולים לא יכולים להתממש במציאות בלי היכולת של אבא ואמא להביא לחם הביתה בסוף יום. שהצורך להתפרנס בכבוד זה לא פריווילגיה אלא נקודת יסוד נוספת לחיינו כעם. שלא יצטרכו לפרנסה זה לזה, שעצי השדה יתנו פירות ויאפשרו לחקלאי לחזור עם חיוך הביתה בסוף יום, צדק חברתי מתחיל כאן.

הרגישות הזו היא גם שמעמידה מול עינינו את צערה של אישה המצפה ללדת. הדרישה מהכהן גדול בבית המקדש היא לעצור משאון החיים הכללים, מהדאגה למדינה ולעם, לרדת ולהקשיב לדמעותיה של אמא, שלא תפיל פרי בטנה, תיקון העולם שמתחיל בפרט קטן - לחוש את רחמה של האישה.

האדמו"ר ר' שמעון שלום מאמשינוב זצ"ל משלים את המבט המיוחד הזה גם בנוגע לתפילת עוברי הדרכים. מי הם היו, וכי יעלה על הדעת שיתפללו הצדיקים שלא ירד מטר על הארץ בשעה שהאדמה זקוקה למים? והוא השיב: מדובר ביהודי שכל היום עמל לפרנסתו, ועתה הוא שב לביתו ויורדים הגשמים והדרך מתמלאת בבוץ, ועגלתו שוקעת והוא תקוע באמצע הדרך, ובהיותו רטוב כולו הוא זועק: אוי! איך אגיע הביתה? זעקתו כל כך נוגעת ללב והיא תובעת מענה! על כגון זה מבקש הכהן הגדול שלא תיכנס תפילתו, כי ישראל עמך צריכים לגשמים והם משוועים אל ה', שעליו הם נשענים ובוטחים, ו'כלל ישראל' קודמים ל'רֶבּ ישראל!

הרצוא ושוב הזה בין הפרט והכלל, בין דאגות עם ישראל לדמעתה של אישה- זו משימת חייו של מנהיג. השיעור שהכהן הגדול מלמד את שליחי הציבור בעם ישראל הוא שהעיסוק בדברים הגדולים והחשובים לא ישכיח מהם את הדאגה לכל יהודי באשר הוא, שהדאגה לעולם הרוח לא תבוא על חשבון פת הלחם, שגם אם מתקבלת החלטה נכונה ששמה בראש סדר העדיפויות את הציבור הרחב חייבים להיות רגישים ולתת את הדעת לאנשים הפרטיים שנפגעים ממנה. שיעור של כהן גדול, על הנהגה ורגישות. שיעור לכולנו.