עומר ינקלביץ'
עומר ינקלביץ'צילום: הדס פרוש, פלאש 90

"וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם"

ערב יום הכיפורים, הוא רגע מיוחד בשנה, זך וקדוש, בו הנפש נכספת לתקן את עצמה, בו הלבבות פתוחים לחשבון נפש אמיתי ונוקב. זה הזמן, אולי, בו ניתן לשנות משהו, מהמסלול בו אנו נמצאים.

מדינת ישראל מצויה באחת השעות הקשות בתולדותיה. הצרה הבריאותית מכה בנו, הצרה הכלכלית שומטת את הקרקע גם מתחת מי שלא לקה במגיפה, אבל הצרה הגדולה מעל לכל – היא מלחמת האחים והשנאה הפנימית.

במלחמות ישראל עברנו קשיים אדירים, אבל לפחות ידענו להתאחד בעת צרה. כשדיממנו, ידענו להניח הכל בצד ולזכור שאחים אנחנו. אבל היום, מלחמת האחים היא הצרה הגדולה שלנו, חמורה יותר מהקורונה ומהמשבר הכלכלי.

כולנו יהודים - ימין ושמאל, דתיים וחילונים, עירוניים וקיבוצניקים, תושבי פנים הקו הירוק ומתנחלים. איך, למען השם, שכחנו מה זה להיות אחים?! הלב מתפלץ היאך השנאה, העלבון האישי, הניכור והרוע, השתלטו לנו על סדר היום. איך, ריבונו של עולם, הפכנו מאחים ליריבים.

אפילו במאבק נגד מגיפת הקורונה איננו מסוגלים להתאחד?! גם על זה כולנו מחפשים לצאת צודקים במקום חכמים?! גם המגיפה שמכה בכולם – מי יותר ומי פחות – היא סיבה למלחמת אחים?!

אני מתפללת ומייחלת ליום, בו מדד הרלוונטיות הפוליטית / התקשורתית / האישית, לא יהיה מי תוקף יותר, בוטה יותר, עוקצני ומפלג יותר, ובמקום זאת נתאמץ להפגין יותר כבוד הדדי, אחווה ורעות. עתיד בו המדד לאיש מוביל, יהיה מידת הטוב שהוא מפיץ, במקום מידת הרוע.

יש בכולנו כעסים. גם בי יש הרבה כאב, על אנשים ששפכו את דמי על לא עוול בכפי, בעלילות שווא מרושעות. אבל ברגע הזה, ערב יום הכיפורים, אני סולחת ומוחלת לכולם. מאחלת לכל יהודי את הטוב ביותר. כי אנחנו משפחה אחת, גם אם יש ביננו חילוקי דעות.

בעידן בו הרשתות החברתיות מובילות חלק ניכר מהשיח, בואו נקבל על עצמנו קבלה אחת טובה ליום הכיפורים: במקום לתת "לייק" למי שמפיץ רוע, נחליט מעכשיו לתת את ה"לייקים" שלנו לאלו שעושים טוב. למי שמפרגן, אוהב, מעצים, וגם כשמבקר – עושה זאת בענייניות, בלי רעל וארס, בלי לפזר שנאה.

ואין כמו תפילתו של ר' אלימלך מליז'ענסק לבטא כמיהה זו: "אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרונָם".

גמר חתימה טובה