שרן השכל
שרן השכל Photo by Gili YaariqFlash90

אתמול לפני 20 שנים החלה האינתיפאדה השנייה. לכל אחד יש את הזיכרון שלו מהתקופה הקשה הזו.

זו תקופה שעיצבה את כולנו, פיגועים הפכו לשגרה. כל ישראלי הכיר מישהו שנפגע מהטרור. הפחד נמצא בכל מקום - באוטובוסים, בשווקים, בקניונים.

אני כמו רבים בדורי הושפענו עמוקות ותפיסת העולם שלנו השתנתה והתעצבה בתוך המציאות הבלתי נסבלת.

אני נזכרת בקו 29 המפויח ברחוב טשרניחובסקי בכפר סבא. קו שהייתי לוקחת לבית הספר - ורק במקרה לא הייתי עליו באותו הבוקר.

אני נזכרת בעדי, חברה שלי שנרצחה בפיגוע חדירה ליישוב נצרים שבגוש קטיף. המחבל זחל לגדר היישוב, הגיע למוצב הצבאי ורצח אותה ושני חיילים נוספים באמצע הלילה.

אני נזכרת ברותם וינברגר שנרצחה בפיגוע התאבדות בצומת גהה. עדים שנכחו במקום תיארו את המטען כפטרייה גדולה שהייתה באוויר.

הזיכרונות האלו הובילו אותי להתגייס למג"ב, ואני זוכרת עד היום את תחושת השליחות שליוותה אותי בכל צעד בשכונות ירושלים - בפיגועים, במעצרי המבוקשים, בהפגנות האלימות, ביידויי האבנים, במחסומים. זה מה שנאלצתי, שנאלצנו לעשות, כדי להגן על המשפחה שלי, על העם שלי, על המדינה שלי.

הפיגועים האלו לא הגיעו משום מקום. מי שביצע אותם אמנם היו הרשות הפלסטינית ושלוחיה, אך מי שאפשר להם לשלוט בשטח ולנצל אותו כדי לתקוף אותנו - היינו אנחנו, כשוויתרנו על אחיזה בחבלי מולדת בתמורה להסכמים שנחתמו בדם.

אין אדם במדינה, שבן משפחה או חבר קרוב, לא איבד את חייו והיה לקורבן ה"שלום" ההוא. יותר מאלף ישראלים שילמו את המחיר ועוד אלפים רבים נפצעו.

כמי ששייכת לדור ההנהגה הנוכחית, אני מבטיחה לכם שאת הלקחים שהפקתי אני מקדמת בכנסת מדי יום.

כל עוד זה תלוי בי לא נישא וניתן על שטחי מולדת בתמורה ל"שלום". אנו נמשיך להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, לא נוותר על ביטחון בתמורה להסכמים מעורפלים והכי חשוב - שלום ייענה רק בשלום.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו