בלילה שבין רביעי לחמישי בשבוע שעבר הלך לעולמו שמוליק סגל ז"ל. בן 94 היה, אחרון בניה של משמר הירדן שלחם במלחמת העצמאות ונפל בשבי הסורי. ההיסטוריון אריה יצחקי מספר על דמותו הייחודית.
יצחקי התוודע לסיפור חייו של שמוליק סגל במהלך מחקריו על מלחמת העצמאות. "כבר בשנות השישים פגשתי אותו", הוא מספר. "בעקבות השיחות אתו והעדויות של חבריו כתבתי את הספר 'גבורת משמר הירדן 1948'. זה היה קרב מכונן במלחמה אבל משמר הירדן נדחקה לשולי ההיסטוריה, כי היא נפלה בידי הסורים אחרי קרב גבורה יוצא מהכל של מעטים מול רבים, ולאחר המלחמה היא לא שוקמה. היא גם לא השתייכה ל"מחנה הנכון" אלא להתאחדות האיכרים, הימין המתון. כוח תגבורת של אצ"ל הגיע למקום לסייע בהגנתו, וכך היא נדחקה לשוליים".
"שמוליק נרתם לעשיית הצדק ההיסטורי. הוא הקים את אתר ההנצחה במקום בו שכנה המושבה. הוא הקים אנדרטה ופארק ושקד על ההנצחה בכל שנה ביום ג' בסיוון, יום הנפילה, התקיים טקס צבאי של חטיבה 9 שהייתה אחראית על ההגנה. בשלב מסוים הוא רתם אותי למלאכת ההנצחה. הייתי יו"ר עמותת ההנצחה של משמר הירדן. לצערינו בגלל בירוקרטיה וחוסר בתקציבים המלאכה לא הושלמה".
על השבי מספר יצחקי כי כפי שניתן לשער "השבי היה חוויה לא נעימה, כפי שהסורים יודעים...". ארבעים לוחמים ולוחמות שנפלו בשבי עונו "אבל כעבור חודש או חודשיים הסורים הרפו מהם ואחרי שביתת הנשק ביולי 49' הם חזרו למושבה ונדהמו לראות אותה הרוסה לא כליל, אבל האדמות שלה ניתנו לקיבוץ גדות. הם נושלו ובמשך שנים רבות לא קיבלו פיצויים ראויים עבור האדמות שלהם".
"שמוליק היה ממקימי המושב השיתופי משמר הירדן החדשה" הצופה אל חורבות המושבה הישנה. "כיום יש שם שרידי מחנה צבאי שהוקם בעקבות הסכם שביתת הנשק וננטש אחרי מלחמת ששת הימים. יש שם כמה מבנים ויש תצוגה מוזיאונית שאחנו שומרים במחסנים ואני מקווה שנגשים את חלומו של שמוליק שהיה מאחרוני הלוחמים שלחמו עד הכדור האחרון מול הסורים שתקפו אותם, שישים לוחמים ולוחמות, עם דוויזיית חי"ר ושיריון עם אגד ארטילרי ולהם היו רק רובים וסטנים, אפילו לא בזוקות".
במהלך הקרבות שנמשכו שבוע ימים נהרג גם אביו של שמוליק, אלעזר, ש"היה מוכתר משמר הירדן וכשהלוחמים נסוגו הם נסוגו לבית שלו ואלעזר נהרג כמו גם חברי נעורים שהיו אתו מימי הגן ובית הספר", אומר יצחקי המקווה ומצפה "שכל בני הנוער בישראל יגיעו למקום ויקבלו סדרת מורשת על משמר הירדן".