אחת הדרכים הטובות המומלצות ע"י פסיכולוגים בתקופות משבר ואסון היא לחפש משמעות כדי להתמודד עם המשבר. אנשים מאמינים מצטיינים בדרך כלל במצבים כאלו בעזרת המשמעות האמונית. ככל שההסבר הוא פשוט, הגיוני ומובן, כך הוא ממלא תפקיד פסיכולוגי מוצלח יותר בהרגעת האנשים. במצב הנוראי הנוכחי תחת לחץ הקורונה ההולכת ומתפשטת, גם גדולי הרבנים נדמו, ולא מוצאים מילות משמעות ונחמה להמונים.
ובכל זאת שווה לנסות למצוא קורטוב של משמעות, והסבר, אפילו חלקית למצב, במיוחד בהשראת הימים הנוראים. המגיפה לא מבחינה בין עם לעם, בין סוגים שונים של אנשים, ובוודאי לא במגזרים המגוונים המאפיינים את החברה הישראלית, ופוגעת בכולם במידה שווה. אבל ניתן להתרשם מצורות שונות של ההתמודדות של בני האדם, מי מצליח יותר ומי פחות להקטין את מימדי ההדבקה וההתפשטות.
דווקא משום כך צורם המיוחד מה שקורה אצל החרדים, אשר בתקופות רגילות מייצגים את האמוניות במיטבה, ולעתים גורמים לרגשי נחיתות דתיים אצל הדתיים הלאומיים, לא תמיד בצדק. גם חילונים אשר מחפשים דרכים אלטרנטיביות למשמעות ורוחניות, רואים בחרדים מודל של אנשים שלמים באמונתם. לכן מצער לראות כיצד ציבור גדול וחזק יחסית בהחברה הישראלית נכשל בהתמודדות עם המגיפה, ולא מצליח לגייס אפילו תירוצים טובים. מי שמנסה לסנגר על ציבור חשוב זה, מוצא עצמו כועס וחסר אונים מול ההתנהלות שלהם באומן, בחגים, בטישים ובחתונות, בבתי הכנסת ובישיבות.
בנסיון למצוא משמעות כלשהי למצב שהוא על הפנים ועל הרצפה, בינתיים ללא תחתית, מצאתי עצמי משווה למה שעושה לנו הקורונה לאפליקציה בפלפון שמודיעה לי לעתים על ניקוי קבצי אשפה. הקורונה מקבצת את האשפה האנושית אשר הצטברה בתרבות של המאה עשרים ואחת, ורומסת אותה באכזריות נטולת חשבון. החומרנות והרדיפה אחרי הכסף סופגת מכה אנושה בנפילה הכלכלית בעקבות הסגרים למיניהם, ומרסקת עסקים ללא אבחנה בין טובים ורעים. היא גם פוגעת ברוחניות המנותקת ממציאות, ובדתות הפנטיות למיניהן שלא מתחשבות במדע. רק מי שנצמד למדע ולידע האנושי מצליח להתמודד ולהקטין במעט את ההידבקות והמוות, אבל הקושי בלהבין את המגיפה, ולמצוא תרופה וחיסון בזמן קצר מצביע גם על מיגבלות המדע והיכולת האנושית.
הכאוס הפוליטי והחברתי אשר נוצר לאחר הגל הראשון והרכבת ממשלת האחדות, חשף את החברה הישראלית במלוא מערומיה. הויכוחים המופרכים אצל מי יש יותר הדבקה, והמישוואות הנוראיות בין התפילות וההפגנות היו בבחינת תחתית שבתחתית בשיח הציבורי הישראלי, התיקשורת שמציפה אותנו בביקורת חריפה על הממשלה לא מבחינה בין תפקידה בימים רגילים לבקר ולפקח, לבין תפקידה בשעת חירום ומשבר ללכד ולגייס את הציבור למאבק משותף. האולפנים ומראיינים בטלוויזיה ספוגי תרעלה, לא מחמיצים שום הזדמנות ללחוץ ולהגחיך את מרואייניהם, לתקוף ולהשפיל כל מה שזז. בתקופות מלחמה ידענו דווקא התגייסות מרשימה של התיקשורת ללכד ולגייס את הציבור, ולהקטין את הביקורת.
אין ספק שעוד תגענה וועדות חקירה על ההתמודדות וההתנהלות מול הקורונה, אך כעת חלה על כולם חובת השתיקה. גם הביקורת על נתניהו צריכה להירגע, ולא רק ההפגנות בבלפור, אלא אפילו התגייסות של עיתונאים בימין לקרוא למערכת המשפט להגיע לעיסקת טיעון עם נתניהו, ולסיים את דרכו באופן מוסכם מוסדר. אולי דרך הגיונית לסיים את המשבר הפוליטי, אבל עכשיו אנחנו בקורונה. ניתן להרגיע את כולם ששעתו של נתניהו עוד תגיע, אך החיפזון הוא מהשטן. אין צורך לגייס את הקורונה להפלתו, מן הסתם היא עוד תעשה זאת, וחשוב לשמור על עצמנו ומדינתנו שנוכל לצאת מהמשבר ולהתרומם.
מנדלבליט בראיון המוקלט האחרון משתקף כמשפטן קטנוני, כמו גם חבריו לגילדה בפרקליטות ובבג"ץ, שלא מבינים שאמנם יש הפרדות רשויות ומערכת משפטית צריכה להיות עצמאית ונפרדת, אבל לא מנותקת ממציאות חברתית. הוא נשמע כמי שרוצה להוכיח בצידקת דרכו להגיש כיתבי אישום, ומה קורה במדינה שנתניהו עדיין ראש ממשלתה בדין, לא מספיק אכפת לו. .במקום להשתמש במעמדו ולהיות המבוגר האחראי הדוחה את משפט נתניהו לאחר הקורונה, הוא קורא להאיץ את המשפט דווקא בתקופה מוטרפת כזו. כמו מטורפי בלפור. סליחה, יש כאן קורונה, וגם המערכת המשפטית וגם הפוליטית צריכה לגזור עליה "שתיקת קורונה" ולהניח לטפל במצב עד אשר המגיפה תדעך. לא יקרה כלום לאף אחד. הכל ימצא את מקומו בעיתו ובזמנו.
הכותב הוא, פסיכולוג קליני