דירת עראי והמגפה העולמית

הסוכה, שבכל שנה מסמלת את הארעיות של עולם החומר, מקבלת משמעות חדשה בשנה שבה המגפה הנוראית הכניעה את השחץ האנושי

הרב אליעזר מלמד , י"ג בתשרי תשפ"א | עודכן: 07:31

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: הר ברכה

החגים, כמו השבתות, נקראים ימים קדושים, שמצווה לקדשם בסעודות טובות ובגדים נאים. אלא שבחגים נוספה מצווה יתרה - לשמוח, שנאמר (דברים טז, יד): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ".

לפיכך, סעודות החגים צריכות להיות משובחות יותר מסעודות השבת, ויש לדקדק בבגדי החג שיהיו נאים יותר מבגדי השבת, ולכן אם צריכים לקנות בגדים, קונים אותם לקראת החגים, כדי לחגוג את חידושם בחג.

מצוות לימוד תורה בחג

לימוד התורה הוא יסוד מצוות השבתות והחגים. וכפי שאמרו חכמים (ירושלמי שבת טו, ג): "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה". על שלושה יסודות נשענת המצווה: א. על המצווה התמידית ללמוד תורה יומם ולילה, שאומנם אינה יכולה להתקיים מפני הצורך לעבוד ולהתפרנס, אבל ציוותה התורה שלא לעבוד בשבתות ובחגים, כדי שנוכל לקיים את מצוות תלמוד תורה. ב. על קדושת החגים, שצריכה להיקלט דרך לימוד התורה בענייני החג. ג. על מצוות השמחה, שלימוד התורה הוא אחד הביטויים לשמחה, ומסיבה זו אסור ללמוד תורה בתשעה באב ובימי אבלות (פנה"ל מועדים א, ה).

חציו לה' חציו לכם

מצווה להקדיש חציו של היום ללימוד התורה (פסחים סח, ב; שו"ע תקכט, א). יש אומרים שצריך להקפיד מאוד שלא ללמוד פחות מחצי היום, וכן כתב רבי חיים בן עטר, שהלומד פחות מחצי היום, חלקו של ה' גזול בידו. ויש אומרים שאין צורך לחשב את השעות בדייקנות, אלא המצווה ללמוד בערך מחצית היום (פמ"ג). וכיוון שעניין זה נחלש באחרונה, נראה שיש מקום לתכנן כך שזמן הלימוד והתפילות יכלול כתשע שעות (פנה"ל מועדים א, ו).

ארבעת חלקי מצוות השמחה

ישנם ארבעה חלקים למצוות השמחה: א. דבר מיוחד שיש בו שמחה יתרה, שיקרין רגשי שמחה על כל החג. ב. סעודות טובות יותר מסעודות שבת, ובגדים יפים ביותר. וכן מצווה ללמוד תורה, שתלמודה משמח. ג. להוסיף שמחה בדברים משמחים כשירה, ריקוד וטיול. ד. להיות במצב רוח טוב של שמחה וקורת רוח.

א - שמחה יתרה ביין שבסעודה

מצווה לעשות דבר מיוחד שיש בו שמחה יתרה, שיקרין רגשי שמחה על כל החג. לשם כך יש לשתות יין בסעודת החג. יש מהחכמים שסוברים שבשתיית היין מקיימים גברים ונשים כאחד את מצוות השמחה היתרה, ויש סוברים שעיקר השמחה היתרה לנשים בבגד או תכשיט חדש. אומנם הכול מסכימים שכל אישה ששמחה ביין, מצווה שתשתה יין.

השותה מיץ ענבים לא קיים את המצווה, מפני שאין בו אלכוהול. שיעור היין המשמח הוא כזה שמקשה מעט על הריכוז, עד שאסור לרבנים להורות אז הלכה. והיו מגדולי החכמים ששתו הרבה יין בסעודת החג, ונמנעו מלהורות הלכה מהסעודה ועד למחרת (ביצה ד, א). שיערו חכמים, שלכל הפחות צריך לשתות לשם שמחה זו מעט יותר מרביעית יין (75 מ"ל), ורוב האנשים צריכים לשתות לשם כך הרבה יותר מרביעית. אבל אין להפריז בשתיית היין ולהגיע לשכרות.

שמחה יתרה לנשים

השמחה היתרה לנשים מתקיימת על ידי בגד או תכשיט חדש. בבגד אחד מקיימים את המצווה, ואין צורך שתלבש את הבגד החדש במשך כל ימי החג, אלא שעל ידו תבוא לידי ביטוי השמחה היתרה שבחג.

גם אישה שאינה נשואה, כגון רווקה או אלמנה, צריכה לקיים את מצוות השמחה על כל חלקיה, לקנות בגד או תכשיט לחג, לקיים סעודות משמחות, להשתתף באירועים משמחים ולהיזהר מדברים מצערים.

האם מותר השנה להזמין מתנות באינטרנט

בשנה רגילה אסור לבצע קניות של בגדים ותכשיטים בחג, הואיל וניתן לקנותם לפני החג. אולם השנה, שבעקבות הסגר נשים רבות לא הספיקו לקנות בגד או תכשיט לקראת החג, מותר להזמינם באינטרנט (פנה"ל מועדים יא, טז). בכלל ההיתר בגד ותכשיט שנועד באופן מיוחד לשמחת החג, אבל לא שאר בגדים, אלא אם כן יש בהם צורך דחוף לחג. וכן מותר להזמין מאכלים וכל צורכי הגוף, כמוצרי טיפוח ואיפור, וכן מוצרים שמסייעים לבריאות ולהתעמלות, וכן ספרי קודש. אבל לא רהיטים וכלים שאין בהם הכרח לחג (עי' שם יא, ה-ו).

ב - השמחה שבסעודות ובבגדים

מעבר לשמחת השתייה המיוחדת לגברים, ובגד או תכשיט חדש לנשים, מצווה לקדש את החג בסעודות טובות ובגדים יפים, יותר מאשר שבת.

ג - שירה, ריקוד וטיול

כל דבר שמשמח את לבבו של האדם, כגון שירה, ריקוד וטיול, כלול במצווה לשמוח בחג. אומנם דברים אלו הם מצוות־רשות, שכל השמח בהם - מצווה שיעשם, ומי שאינו שמח בהם - אינו צריך לעשותם. ובכל אופן יש להיזהר שכל השמחות הללו לא יפגעו במחצית שעות היום שצריכה להיות מוקדשת ללימוד התורה.

השנה, מפאת הסגר, לא נוכל לקיים את שמחת החג בריקודים עם חברים ובטיולים בחוץ. אולם עליי להודות שבמידה רבה אני שמח על כך, שעל ידי כך יוכלו יותר אנשים לקיים את מצוות לימוד התורה בחג בחיק משפחתם כראוי. וכפי שמובא במסכת סוכה (כז, ב): "אמר רבי אליעזר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל".

ד - מצב רוח חגיגי

מצווה להיות במשך כל ימי החג במצב רוח טוב של שמחה וקורת רוח. לכאורה זו מצווה קלה, שהרי כל אדם רוצה להיות שמח. אולם בפועל קשה לקיים מצווה זו, ובמיוחד השנה כאשר הקורונה על סכנותיה הבריאותיות והשלכותיה הכלכליות מעיבה מאוד על השמחה.

ואף על פי כן זו המצווה המוטלת עלינו בחג, להתעלות אל מעבר לדאגות והטרדות, להתגבר על הכעסים ולשמוח בה'.

המצווה לשמוח ולשמח

עיקר המצווה בחג היא לשמוח ולשמח, ששמחה אינה אמיתית אם אין מתאמצים לשמח בה את הזולת, שנאמר (דברים טז, יד): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ".

המצווה לשמח מתחילה במשפחה הגרעינית, וזאת נוכל לקיים השנה. אומנם הסגר עלול לעורר מתחים, ועל כל אחד מוטלת המצווה לעשות ככל יכולתו כדי לתרום לאווירה הטובה ולהוסיף שמחה לנמצאים איתו, ולהימנע מדברים שיפגעו בהם ויעכירו את שמחת החג.

מחמת הסגר, לא נוכל לארח קרובים ומכרים, אבל במקום זאת נוכל לדבר עימם בטלפון או בזום, ובכך להוסיף שמחה ועידוד זה לזה.

שמחת חג האסיף בדירת עראי

רצה הקדוש ברוך הוא להיטיב לנו, ונתן לנו את הארץ הקדושה, ארץ טובה ורחבה, שכל העיסוק בבניינה הוא מצווה, כדי שנקיים בה את התורה והמצוות, ועל ידי כך יתקדשו כל ההישגים שנגיע אליהם - במדע, בכלכלה, בעושר וברווחה.

אולם סכנה גדולה אורבת לפתחנו: הישיבה הנוחה בבתים, יחד עם קבלת המשכורת הקבועה, עלולות ליצור אצל האדם מצג שווא, כאילו חייו מוגנים ובטוחים. אולם באמת, גם הבתים החזקים והטובים ביותר אינם יכולים להגן עליו מפני מחלות, אסונות טבע ומלחמות. וגם אם ישרוד את כל אלה ויזכה לזקנה ושיבה, לבסוף יבואו ימיו לקיצם, ויתברר שכל ישיבתו בעולם הזה היא ישיבת עראי. ואף באותן השנים שבהן זכה לשבת בשלווה בביתו המוגן - היו השלווה וההגנה מאת ה'. מי שאינו זוכר זאת, חי בשקר. הוא חושב שככל שישקיע יותר בהבלי העולם הזה, כך יזכה לחיים יציבים וטובים יותר, בעוד האמת היא שככל שיחבר יותר את עבודתו בעולם הזה אל מקור החיים, אל ערכי הנצח - כן יזכה לחיי אמת, חיים טובים ומלאי משמעות, שיש בהם שמחה אמיתית.

לפיכך נצטווינו דווקא בחג האסיף, שבו אנחנו שמחים בכל הטוב שאספנו, לשבת בסוכה, שהיא דירת עראי, ולזכור בכך את קיומו הארעי של האדם בעולם. ולהיפתח מתוך כך לאמונה ודבקות בה', וה' יפרוש את סוכת שלומו עלינו, והחיים שבנו יתעצמו אל מעבר לגבולות הזמן והמקום, אל חזון תיקון העולם כולו.

הדבקות בה' בחג הסוכות

הסגר, שבו אין לנו לאן לנסוע ולאן לצאת, הוא הזדמנות מיוחדת להירגע, לנשום את החיים שה' מעניק לנו, ולבטא אותם בעדינות בסעודות נאות ובלימוד משמח.

כשם שעלינו להיזהר משחצנות של כופרים הסבורים שהכול בידיהם, והמגפה טופחת על פניהם, להראות שחיינו ארעיים ושבריריים - כך עלינו להיזהר משחצנות של 'מאמינים' שמכריזים עכשיו בשמחה שהנה מתברר 'שהכול בידי שמיים' ושום דבר אינו בידי האדם. וגם הם כופרים, מפני שה' ברא את האדם בצלם אלוקים, כדי שיהיה שותף בתיקון העולם ושכלולו, ועל כך אנחנו שמחים בחג האסיף.

ביאר מו"ר הרצי"ה, שאנשים טועים בשלושה דברים בהבנת הדבקות בה'. א. שהדבקות בה' היא "מעל החיים". ב. שהיא שייכת רק לצדיקים ולחסידים. ג. שהיא עניין לעתיד לבוא. כנגד זה נאמר (דברים ד, ד): " וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". 'אתם' - החיים כאן, 'כולכם' - עם כל הכוחות שלכם, 'היום' - עכשיו. (שיחות הרצי"ה סוכות, עמ' 147).

חג האסיף בשנה קורונה

בכל שנה מחדש, מתוך השמחה בכל הטוב שה' נתן לנו והישיבה בסוכה בצל השכינה, אנו לומדים מחדש מה עיקר ומה טפל, ומתוך כך מתקנים את סדרי העדיפויות שלנו.

אבל לא תמיד אנחנו מצליחים באמת להכיר בארעיות חיינו ולשמוח בטובו של ה'. השנה, כשהעולם כולו חרד מפני הקורונה, ההתאספות בסוכה יכולה להיות עמוקה מאוד, ואם נזכה, נוכל מתוכה לעצב סדר יום מתוקן ומשוכלל, לשנה טובה לעצמנו ולעולם כולו.

לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il