האם הגדולה מחברון

כמו מרים האם התנ"כית, הרבנית מרים לוינגר ע"ה הנהיגה את נשות בית הדסה וחברון כולה בדרך של אהבה, ענווה ומסירות נפש שאין דומה לה.

ראובן (רובי) ריבלין , י"ג בתשרי תשפ"א

ראובן ריבלין
ראובן ריבלין
צילום: עמוס בן גרשום / לע"מ

היה זה ליל הסדר בפסח 1968, כמעט שנה אחרי מלחמת ששת הימים. חבורה צעירה של אוהבי ארץ ישראל - דתיים, חילונים, בית"רים, מפא"יניקים, ולצידם אימהות וילדים, הגיעו באישון ליל אל מלון פארק בחברון. את הרב משה לוינגר הכרתי מהשכונה. האבא רופא, ממקורבי הרב חרל"פ, מהאליטה הייקית, חניך תנועת עזרא. את מרים לא הכרתי היכרות מוקדמת, אבל כל מי שפגש בה לא יכול היה להתעלם מנוכחותה. מהאישיות, מהכריזמה, מההחלטיות, ממסירות הנפש, מהיותה נצר לאותן אימהות גדולות שקשרו נפשן באדמת חברון.

כחבר תא בית"ר באוניברסיטה העברית הצטרפתי גם אני לאלו שהתנדבו "לשמור" על המתיישבים. רק שנה עברה מאז צעדתי עם ראשוני חיילי החטיבה הירושלמית במדרגות המובילות למערת המכפלה, מדלג בקלילות על המדרגה השביעית וממשיך הלאה, והנה שנה אחר כך אני שומר על שבי חברון, החולמים ולוחמים להישאר בחברון.

השבוע ליווינו, לצערי מרחוק, את האם הגדולה הזאת, הרבנית מרים לוינגר ע"ה, למנוחת עולמים באדמת חברון. האדמה שאותה אהבה בכל מאודה, ושעליה נלחמה כל חייה לצד בעלה, הרב משה ז"ל. כמרים, האם התנ"כית, גם מרים לווינגר ליוותה את צעדיו של משה שלה, מרחוק ומקרוב, וכמוה - הנהיגה את נשות בית הדסה, ואת כל נשות חברון, באהבה, בענווה ובמסירות נפש שאין דומה לה.

גם מתנגדי חברון התקיפים ביותר יודו שאין דרך לשוב אל המקור, אל המסלול שבו נחצבה והתעצבה תודעת עמנו, מבלי ללכת אל חברון. כפי שהיטיב לנסח דוד בן גוריון, במכתב ששלח לראשוני המתיישבים: "אחות חברון לירושלים". אחות חברון לירושלים בהביאה לידי ביטוי את זכותנו המוסרית והקניינית על ארץ ישראל, ארץ ההבטחה. בחברון נוסדה זכותנו על הארץ כזכות צודקת, זכות מוסרית שאין למעלה ממנה וזכות קניינית שאין כלפיה עוררין; זכותנו בימים ההם - וזכותנו בזמן הזה.

בשיבתם האמיצה אליה, שבו הרבנית מרים והרב משה אל המקום שבו רכש אברהם אבינו את מערת המכפלה, שבה נקברו אימהות ואבות האומה. אל המקום שממנו יצא יוסף כשבפיו התקווה העמוקה, היפהפייה, שכוחה טוב גם היום: "את אחיי אנוכי מבקש". עד טבח חברון הנורא בשנת תרפ"ט שבצעו הערבים בשכניהם היהודיים - טבח שכלל מעשי רצח אכזריים של שישים ושבעה יהודי היישוב, בהם ילדים רכים, ופרעות שכללו אונס, הרס וחורבן - שימשה העיר כאחת מארבע ערי הקודש והחזיקה התיישבות יהודית עם קהילה מפוארת של תורה וחסד, שבה היה מקום של כבוד לבני משפחת ריבלין, הצד החסידי של משפחת ריבלין, משפחת אמי רחל. שבר תרפ"ט היה ועודנו פצע פעור בתולדות אחיזתנו בארץ האבות, האהובה והמדממת.

כבן למשפחה ששורשיה יונקים עמוק מן היישוב היהודי בחברון, וכמי שנפשו קשורה בעבותות אל המקום הזה, אני וכל צאצאי משפחות יהודי חברון חבים חוב גדול לרבנית מרים ולרב משה, לבניהם ובנותיהם, למשפחתם המפוארת ולכל העושים עימם במלאכת ההתיישבות. בכל אורחותיהם הם הזכירו לנו שוב ושוב לדבוק במקום שבו חיים זיכרונות העם העמוקים ביותר. במעשיהם ובדבקותם הם לימדו אותנו שכאן נחיה, יחד נחיה, כי אין אפשרות אחרת.

הכותב הוא נשיא מדינת ישראל