סיפורי אושפיזין

מבחר סיפורים לסוכות מתוך ספרים בהוצאת דברי שיר

, י"ג בתשרי תשפ"א

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל
צילום: מתוך אתר ישיבת בית אל

הראי"ה קוק (מתוך הספר רועה ישראל 2)

פֶּרֶק חָדָשׁ בַּהִיסְטוֹרְיָה

בְּסֻכָּתוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁל הָרַב קוּק בְּלוֹנְדוֹן בִּקְּרוּ מְאוֹת יְהוּדִים בְּמַהֲלַךְ חַג הַסֻּכּוֹת. אֶחָד מֵהֶם הָיָה פְּרוֹפֶסוֹר לְכַלְכָּלָה בַּעַל שֵׁם עוֹלָמִי שֶׁהִתְנַגֵּד לַצִּיּוֹנוּת וְטָעַן: "חָקַרְתִּי אֶת הַנּוֹשֵׂא וְהִגַּעְתִּי לְמַסְקָנָה שֶׁאֵין שׁוּם סִכּוּי שֶׁהַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי יִשְׂרֹד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעֲרָבִים יְסַכְּלוּ כָּל נִסָּיוֹן לְהָקִים מְדִינָה יְהוּדִית. חֲבָל לְעוֹרֵר מְהוּמוֹת מְיֻתָּרוֹת, נִשָּׁאֵר כָּאן, וְזֶהוּ!"

הָרַב קוּק עָנָה בְּלַהַט: "מְקוֹמוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הוּא רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! בַּגָּלוּת עַם יִשְׂרָאֵל קָרוּעַ לִגְזָרִים. זוֹהִי בְּגִידָה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ לְוַתֵּר עַל זְכוּתֵנוּ. כֻּלְּכֶם עוֹד תִּרְאוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָקוּם יִשּׁוּב יְהוּדִי לְתִפְאֶרֶת, מְחִיר הַקַּרְקָעוֹת יַעֲלֶה לְאֵין שִׁעוּר, וּמִכָּל הָעוֹלָם יָבוֹאוּ לַעֲשׂוֹת עֲסָקִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל".

בְּשַׁבָּת הֻקְרְאָה דְּרִישָׁתוֹ שֶׁל הָרַב קוּק לְהָקִים מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּכָל בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת בְּאַנְגְּלִיָּה, וּבְצֵאת הַשַּׁבָּת נִשְׁלְחוּ מְאוֹת מִכְתָּבִים לַמֶּמְשָׁלָה הַמְּתָאֲרִים אֶת הַתְּמִיכָה הָעֲצוּמָה שֶׁזָּכוּ לָהּ דְּבָרָיו שֶׁל הָרַב קוּק.

לְאַחַר וִכּוּחִים רַבִּים פִּרְסֵם שַׂר הַחוּץ אֶת הַצְהָרָתוֹ הַמְּפֻרְסֶמֶת, הִיא הַצְהָרַת בַּלְפוּר: "מֶמְשֶׁלֶת אַנְגְּלִיָּה רוֹאָה בְּעַיִן יָפָה הֲקָמַת בַּיִת לְאֻמִּי לָעָם הַיְּהוּדִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל".

***

נחמה ליבוביץ (מתוך הספר מורה בחסד)

לְלַמֵּד בְּכָל מְחִיר

"נֶחָמָה, בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת!" הוֹדִיעַ שִׂמְחָה כְּשֶׁנִּכְנָס לְבֵיתָהּ שֶׁל נֶחָמָה. הָיוּ אֵלֶּה יְמֵי מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר.

"אֶשְׂמַח לִשְׁמֹעַ! אֲַנִי דּוֹאֶגֶת מְאֹד לְגוֹרַל הַלּוֹחֲמִים בִּשְׂדֵה הַקְּרָב", הֵשִׁיבָה.

שִׂמְחָה הִמְשִׁיך: "כְּנוּפִיּוֹת הָעֲרָבִים שֶׁאִיְּמוּ עַל יְרוּשָׁלַיִם נָסוֹגוּ. הִצְלַחְנוּ לִכְבֹּשׁ חֲלָקִים גְּדוֹלִים מִדָּרוֹם לִירוּשָׁלַיִם, וְאָנוּ שׁוֹמְרִים עַל הַגְּבוּל יָמִים וְלֵילוֹת".

נֶחָמָה עָנְתָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת: "שֶׁה' יִשְׁמֹר עַל כֻּלָּם... וּמָה מַצַּב הָרוּחַ שֶׁל הַלּוֹחֲמִים הַגִּבּוֹרִים?"

"אָנוּ חֲזָקִים בְּרוּחֵנוּ וּשְׂמֵחִים לְהָגֵן עַל הָעַם וְהָאָרֶץ. אַךְ כֻּלָּנוּ מִתְגַּעְגְּעים לַלִּמּוּדִים בַּסֵּמִינָר שֶׁנֶּאֱלַצְנוּ לַעֲזֹב... אִישׁ מֵהַמּוֹרִים אֵינוֹ מוּכָן לָבוֹא לְלַמֵּד אוֹתָנוּ, שֶׁכֵּן הַדֶּרֶךְ לְשָׁם קָשָׁה וּמְסֻכֶּנֶת..."

"אֱמֹר לְכֻלָּם שֶׁנֶּחָמָה תַּגִּיעַ!" פָּסְקָה נֶחָמָה.

"תּוֹדָה נֶחָמָה, אַךְ זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. מְסֻכָּן לְהִתְקָרֵב לְאֵזוֹר הַלְּחִימָה".

"אַל תִּדְאַג לִי. בָּרֶגַע שֶׁיִּתְאַפְשֵׁר לָכֶם שִׁלְחוּ אֵלַי גִּ'יפּ צְבָאִי – וְאָבוֹא!" קָבְעָה.

מֵאָז, מִדֵּי פַּעַם, כְּשֶׁהַתַּלְמִידִים הִתְפַּנּוּ מְעַט מהַלְּחִימָה וּמֵהַשְּׁמִירָה הִתְגַיְּסָה נֶחָמָה לַמְּשִׂימָה. גִּ'יפּ עָצַר מִתַּחַת לְבֵיתָהּ, הִיא יָרְדָה בִּזְרִיזוּת עִם כָּל מַחְבְּרוֹתֶיהָ וּסְפָרֶיהָ וְהִצְטָרְפָה לַנְּסִיעָה הַמְּטַלְטֶלֶת בֵּין הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם. "זֶה חֶלְקִי הַקָּטָן בַּלְּחִימָה וּבַהֲגָנָה עַל יְרוּשָׁלַיִם..." חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ.

***

חנן פורת (מתוך הספר המנהיג שהגשים חלום)

רְטֻבִּים אַךְ מְרֻצִּים

בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת מִלְּאוּ יַלְדֵי קִבּוּץ כְּפַר עֶצְיוֹן אֶת הַסֻּכָּה הַיְּפֵהפִיָּה שֶׁל מִשְׁפַּחַת פּוֹרָת. חָנָן חָד לְכֻלָּם חִדּוֹת מְשַׁעְשְׁעוֹת, שָׁר שִׁירִים וְסִפֵּר סִפּוּרֵי תּוֹרָה מְעַנְיְנִים. כְּשֶׁכֻּלָּם חָזְרוּ הַבָּיְתָה נִשְׁאַר חָנָן לִלְמֹד תּוֹרָה בַּסֻּכָּה, וְרַק בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת הָלַךְ לִישֹׁן לְצַד בְּנוֹ הַצָּעִיר, יְחִיעָם. שְׁנֵיהֶם הִתְכַּסּוּ בִּשְׂמִיכוֹת עָבוֹת בִּגְלַל הַקֹּר. לְאַחַר שֶׁנִּרְדְּמוּ הֵחֵלוּ לְטַפְטֵף טִפּוֹת וְהָפְכוּ לְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף.

בִּזְרִיזוּת הִכְנִיסוּ חָנָן וִיחִיעָם אֶל הַבַּיִת אֶת הַמַּצָּעִים וְחֵלֶק מֵהַקִּשּׁוּטִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָטְבוּ בַּגֶּשֶׁם.

פִּתְאוֹם אָמַר חָנָן: "יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן נֶהֱדָר! אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם נִתְעַטֵּף בְּנַיְלוֹן גַּם אֲנַחְנוּ וְגַם הַשְּׂמִיכוֹת נִשָּׁאֵר יְבֵשִׁים לַחֲלוּטִין! מָה דַּעֲתְךָ לְנַסּוֹת אֶת הַשִּׁטָּה הַמְּצֻיֶּנֶת הַזּוֹ?!"

בְּצָהֳלַת נִצָּחוֹן חָזְרוּ חָנָן וִיחִיעָם אֶל הַסֻּכָּה, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל חָנָן הִגִּיעָה כְּדֵי לְהַצְמִיד עֲלֵיהֶם אֶת הַנַּיְלוֹן.

כְּשֶׁכִּמְעַט נִרְדְּמוּ הַשְּׁנַיִם, לְקוֹל טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַמְּטַפְטְפוֹת, שָׂח חָנָן לִיחִיעָם: "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמִּי שֶׁמִצְטַעֵר מֵהַגֶּשֶׁם פָּטוּר מִמִּצְוַת הַסֻּכָּה, אַךְ אֲנִי כְּלָל לֹא מִצְטַעֵר! אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֵב אֶת הַסֻּכָּה – כֵּיצַד אוּכַל לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּהּ אֲפִלּוּ לְדַקָּה אַחַת?!"

הרב גץ (מתוך הספר מאיר הכותל)

עֲנָק בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל

מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה נָהַג הָרַב גֵּץ לִלְמֹד עִם חֲבוּרַת תַּלְמִידִים מְצֻמְצֶמֶת אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ. לַיְלָה אֶחָד, בְּמַהֲלַךְ הַלִּמּוּד, צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן. דָּוִד נִשְׁאַר וְהִקְשִׁיב לַשִּׂיחָה. כַּעֲבוֹר דַּקּוֹת סְפוּרוֹת הֵבִין דָּוִד הַמֻּפְתָּע שֶׁהָרַב מְשׂוֹחֵחַ עִם נַעֲרָה וּמִתְעַנְיֵן בְּחַיֶּיהָ.

הָרַב גֵּץ כְּאִלּוּ קָרָא אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל דָּוִד.

"לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים רָאִיתִי שֶׁהִגִּיעָה מִשְׁפָּחָה אֶל הַכֹּתֶל. נִגַּשְׁתִּי אֶל הָאָב שֶׁבָּכָה בְּצַעַר גָּדוֹל, וְהוּא סִפֵּר לִי שֶׁבִּתּוֹ חוֹלָה בְּמַחֲלָה קָשָׁה וְהוּא רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל לִרְפוּאָתָהּ. בִקַּשְׁתִּי שֶׁבְּתֹם הַתְּפִלָּה יִגְּשׁוּ הוּא וּמִשְׁפַּחְתּוֹ אֶל לִשְׁכָּתִי".

"הַמִּשְׁפָּחָה הִגִּיעָה אֵלַי וְשׂוֹחַחְנוּ בְּנַחַת. הַהוֹרִים הִסְּסוּ לְרֶגַע וְאָז סִפְּרוּ שֶׁבִּתָּם מִתְקַשָּׁה לְהֵרָדֵם בַּלֵּילוֹת בִּגְלַל הַכְּאֵבִים הַקָּשִׁים, וּכְשֶׁהֵם מתְעוֹרְרִים בַּלַּיְלָה קָשֶׁה לָהֶם לְתַפְקֵד לַמָחֳרַת. מִיָּד אָמַרְתִּי לַנַּעֲרָה הַיְּקָרָה שֶׁאֲנִי עֵר בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה, מְדַבֵּר עִם חֲבֵרִים, וְלָכֵן הִיא מֻזְמֶנֶת לְהִתְקַשֵּׁר אֵלַי! אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְהַדְרִיךְ אוֹתָהּ לֶאֱמוּנָה, אַךְ לְעִתִּים הִיא פָּשׁוּט רוֹצָה לְסַפֵּר לִי מָה עָבַר עָלֶיהָ בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹֹם וַאֲנִי מַטֶּה אֹזֶן וּמַקְשִׁיב. דַּע לְךָ, הַשִּׂיחוֹת שֶׁלָּנוּ חוֹלְלוּ מַהְפַּךְ בְּחַיֶּיהָ!"

***

הרב גורן (מתוך הספר גיבור כארי)

מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה

לָרַב שְׁלֹמֹה גּוֹרֶן הָיָה חָבֵר קָרוֹב, הָרַב אַבְרָהָם פַרְבְּשְׁטֵיין, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "חֶבְרוֹן". אַהֲבָתָם הַגְּדוֹלָה הֵחֵלָּה עוֹד בִּימֵי לִמּוּדָם בַּיְּשִׁיבָה. בְּאַחַד הַיָּמִים הִגִּיעַ הָרַב פַרְבְּשְׁטֵיין לְבִקּוּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב גּוֹרֶן. הָרַב גּוֹרֶן שָׂמַח וְהִתְרַגֵּשׁ מְאֹד לִקְרַאת הַבִּקּוּר, וּכְשֶׁאוֹרְחוֹ הִגִּיעַ קִבֵּל אוֹתוֹ בִּמְאוֹר פָּנִים וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. לְאַחַר שֶׁנִּפְגְּשׁוּ וְשׂוֹחֲחוּ מְעַט נִכְנְסוּ הָרַבָּנִים לַחֲדַר הַלִּמּוּד שֶׁל הָרַב גּוֹרֶן.

חָלְפוּ דַּקּוֹת סְפוּרוֹת וּצְעָקוֹת קוֹלָנִיּוֹת הֵחֵלּוּ לַעֲלוֹת מֵהַחֶדֶר. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ מַה בְּדִיּוּק נֶאֱמַר שָׁם אֲבָל הָיָה בָּרוּר שֶׁהָרַב גּוֹרֶן צוֹעֵק עַל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה וְהָרַב אַבְרָהָם מֵשִׁיב לוֹ בְּקוֹל רוֹעֵם. בִּתְחִלָּה חָשְׁבוּ יְלָדָיו שֶׁל הָרַב שֶׁהַצְּעָקוֹת יִפָּסְקוּ בִּמְהֵרָה, אַךְ לְמַרְבֵּה הַהַפְתָּעָה הַצְּעָקוֹת רַק הָלְכוּ וְהִתְגַבְּרוּ.

לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת, כְּשֶׁבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה כְּבָר הֵחֵלּוּ לַחְשֹׁשׁ, נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים יָצְאוּ הַחוּצָה מְחֻבָּקִים וְאוֹהֲבִים. פְּנֵיהֶם שֶׁל הָרַב גּוֹרֶן וְשֶׁל הָרַב אַבְרָהָם קָרְנוּ מֵאֹשֶׁר.

"סוֹף סוֹף" לָחַשׁ הָרַב בְּקוֹל צָרוּד, "אֵיזוֹ הֲנָאָה! כַּמָּה טוֹב לְהִתְוַכֵּחַ וְלָדוּן בַּאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה!"

***

הרב שאר ישוב כהן (מתוך הספר בעוז ובאהבה)

הִתְרַגְּשׁוּת תְּמִידִית

בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים הֶעֱבִיר הָרַב שְׁאָר יָשׁוּב שִׁעוּר תּוֹרָה לְאַחַר הַתְּפִלָּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ לְבֵיתוֹ שֶׁבְּחֵיפָה, בְּהִשְׁתַּתְּפוּת לוֹמְדִים מִכָּל רַחֲבֵי הָאֵזוֹר. בֹּקֶר אֶחָד קָרָה שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה הִתְפַּזְּרוּ כָּל הַמִּתְפַּלְּלִים אִישׁ לְדַרְכּוֹ וּלְעִסּוּקָיו וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת נִשְׁאַר רַק אָדָם אֶחָד, אֱלִיעֶזֶר שְׁמוֹ.

אֱלִיעֶזֶר תֵּאֵר לְעַצְמוֹ שֶׁהַשִּׁעוּר יִתְבַּטֵּל, וּכְבָר הָיָה בְּדַרְכּוֹ אֶל הַדֶּלֶת, אַךְ לְהַפְתָּעָתוֹ הִבְחִין שֶׁהָרַב שְׁאָר יָשׁוּב הִתְיַשֵּׁב כָּרָגִיל עַל כִּסְּאוֹ וּפָתַח אֶת הַגְּמָרָא. אֱלִיעֶזֶר פָּנָה אֶל הָרַב שְׁאָר יָשׁוּב וְאָמַר: "כְּבוֹד הָרַב, אֲנִי חָס עַל זְמַנְּךָ. לֹא רָאוּי שֶׁתְּלַמֵּד רַק אָדָם אֶחָד. אוּלַי הַיּוֹם נְוַתֵּר עַל הַשִּׁעוּר?"

הָרַב שְׁאָר יָשׁוּב הָיָה מֻפְתָּע: "לְוַתֵּר עַל הַשִּׁעוּר? חָס וְחָלִילָה! אִם אֶזְכֶּה לְלַמֵּד תּוֹרָה יְהוּדִי אֶחָד בִּלְבַד, הֲרֵי זוֹ לִי זְכוּת עֲצוּמָה!"

"הָרַב, מַדּוּעַ אַתָּה מִתְרַגֵּשׁ מֵהַשִּׁעוּרִים שֶׁאַתָּה מְלַמֵּד? הֲרֵי אֶת הַדְּבָרִים כְּבָר וַדַּאי לָמַדְתָּ וְלִמַּדְתָּ פְּעָמִים רַבּוֹת?"

הָרַב שְׁאָר יָשׁוּב חִיֵּךְ וְהֵשִׁיב בְּשֶׁקֶט: "אֱלִיעֶזֶר הַיָּקָר, הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אַפְסִיק לְהִתְרַגֵּשׁ מִלִּמּוּד תּוֹרָה יִהְיֶה גַּם הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אַפְסִיק לְלַמֵּד..."

***

הרב צבי יהודה קוק (מתוך הספר צופה הגאולה)

מְקוֹמֵנוּ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ

"אַבָּא וְאִמָּא", נִגְּשׁוּ דָּנִיֵּאל וְרַעְיָתוֹ חַנָּה אֶל זַ'ק וְלִילִי, הוֹרֶיהָ שֶׁל חַנָּה, "רָצִינוּ לְבַשֵּׂר לָכֶם שֶׁהֶחְלַטְנוּ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". פָּנֶיהָ שֶׁל לִילִי הֶחְוִירוּ וְזַ'ק רָתַח מִזַּעַם: "מָה רַע בְּצָרְפַת?"

כְּכָל שֶׁעָבַר הַזְּמַן הַלְּחָצִים רַק הָלְכוּ וְגָבְרוּ. דָּנִיֵּאל הֶחְלִיט לִשְׁלֹחַ מִכְתָּב לָרַב צְבִי יְהוּדָה: "אוּלַי בְּכָל זֹאת נֵאָלֵץ לְהִשָּׁאֵר בְּצָרְפַת?" שָׁאַל.

הָרַב צְבִי יְהוּדָה עָנָה בְּמִכְתָּב: "נְדַבֵּר וּנְלַבֵּן אֶת הָעִנְיָנִים. בּוֹאוּ לָאָרֶץ!"

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הָרַב צְבִי יְהוּדָה הוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. דָּנִיֵּאל נִסָּה לְהַפְסִיק אֶת הַלִּמּוּד וְלִשְׁאֹל אֶת הָרַב אִם לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ, אַךְ הָרַב לֹא הִתְיַחֵס וְהִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר בְּשֶׁטֶף.

בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם לָמְדוּ יַחַד עַל מַעֲלָתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל הַגְּאֻלָּה. הָרַב צְבִי יְהוּדָה צִטֵּט מִן הַתָּנָ"ךְ וּמִדִּבְרֵי חָזָ"ל. דָּנִיֵּאל וְחַנָּה שָׁתוּ אֶת דְבָרָיו בַּצָּמָא.

כְּשֶׁבָּאוּ דָּנִיֵּאל וְחַנָּה לְהִפָּרֵד מֵהָרַב צְבִי יְהוּדָה, הוּא שָׁאַל בְּחִיּוּךְ: "בָּאתֶם אַרְצָה כְּדֵי לִשְׁאֹל אוֹתִי שְׁאֵלָה, לֹא?"

דָּנִיֵּאל וְחַנָּה הֵנִידוּ בְּרֹאשָׁם לִשְׁלִילָה. כָּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶם נֶעֶלְמוּ כְּלֹא הָיוּ. הֵם יָדְעוּ בְּוַדָּאוּת כִּי מְקוֹמָם בָּאָרֶץ.