בשתי מילים הגדיר הוא עצמו את מסכת חייו, בדברו אל פרעה - "מְעַט וְרָעִים".
כל חייו רצופי התמודדויות, עוד בהיותו ברחם אמו - "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ", ולקראת יציאתו - "בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו", ובמשך כל שנות ילדותו ונערותו הוא חי בצילו של אחיו המזמן לו אתגרים שונים, ממכירת הבכורה ועד לקיחת הברכות, ובעטיו של מאורע זה הוא בורח ללבן, שם מצפים לו עוד אתגרים רבים, עד לשיבתו ארצה למפגש הטעון עם עשו אחיו. עליו דרשו חכמים את הפסוק "לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז" - "לֹא שָׁלַוְתִּי" מעשו, "וְלֹא שָׁקַטְתִּי" מלבן, "וְלֹא נָחְתִּי" מדינה, "וַיָּבֹא רֹגֶז" בא עלי רגזו של יוסף, ובקיצור - בלשונו שלו - "עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה".
ומנגד, למרות כל תלאותיו, הוא האב היחיד שזוכה שמיטתו תהיה שלמה, לא כאברהם זקנו שיצא ממנו ישמעאל, ולא כיצחק אביו שיצא ממנו עשו. כל בניו - שנים־עשר שבטי ישורון - מייחדים שמו יתברך, ובונים את משפחת בית ישראל.
מעשה אבות סימן לבנים, וכפי שהיטיב הרמב"ן לבאר, שכל מה שאירע לאבות אירע לבנים. יעקב־ישראל זוכה שעם ישראל ייקרא על שמו, כי הוא מייצג בצורה המיטבית את אשר אירע לבניו במרוצת ההיסטוריה. שמותיו מבטאים את שורש קיומנו, לשון העתיד מסמלת זאת. הוא עקב את אחיו, ושרה את המלאך, והשמות שניתנו לו הם בלשון עתיד - יעקב וישראל, המדגישים את הצורך בהתמודדות מתמדת, פעמים בבחינת יעקב ופעמים בבחינת ישראל. עמנו אינו שוקט על השמרים, אנחנו נדרשים למאמץ מתמיד ותדיר. תפילתו היא תפילת ערבית, תפילת החושך והגלות עד עלות השחר.
מצויים אנו בעיצומה של מגפה עולמית. עם ישראל סבל ונפגע מן המגפה בצורה משמעותית ברחבי תבל, ובמדינת ישראל האתגר קשה וחמור. היו שחשבו שמגפות הן עניין לספרי ההיסטוריה, אך המציאות מוכיחה שה' ממשיך לומר את דברו.
עמנו למוד התלאות יודע כי "עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" - האב המסמל יותר מכול את הקיום הנצחי, את נצח ישראל, הוא יעקב אבינו, שערב הסתלקותו ביקש לגלות את הקץ לבניו, צופה ומביט עד סוף הדורות ורואה את ישראל שורדים את כל התלאות. כך הנחיל לבניו - מתוך ידיעת הקשיים, ומתוך התודעה שכל שבר וכל גל יעבור ויחלוף, ורווח והצלה יעמוד ליהודים.
דרשו חכמינו: "יעקב אבינו לא מת", והוסיפו: "מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים". ככל שנשתדל שזרעו יהיה חי, יפרח וישריש שורשים של לכידות ושל סולידריות, נוכל לינוק את כוח החיים מאבינו הזקן - ישראל, הכולל את כל בניו בברכה אחת - "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם".
עם ישראל חי.
הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון וחבר מועצת רבני צהר