סרטון חדש שמתרגם את 'שחקי שחקי' האלמותי של טשרניחובסקי לשפת הסימנים עלה אתמול לרשתות החברתיות, וכבר הספיק לגרוף עשרות אלפי צפיות ואלפי שיתופים.
תמונות מהמחאה, שיר עוצמתי וכובש בביצועה של רונה קינן, ומחווה מרגשת לקהילת החירשים. לכאורה, מדובר בלהיט. אבל רק לכאורה, כי לפחות על פי קהילת החירשים המדוברת, מדובר ב"ג'יבריש".
"הם לא מסמנים נכון" הגיבה ניצן על הפוסט, "זה כמו שתביאי לבנים לשיר על Black Lives matter, זה ניכוס לכל דבר". "אתם לא תוהים או שואלים את עצמכם אם מדובר באנשים חירשים או שומעים?" תהה יוסי, "אם הם בכלל מסמנים נכון?"
"זה אומנם סרטון מרגש וחשוב מאוד" מסביר טל את הבעיה, "אבל עדיין אני מתבייש לצפות בו והוא מבזה אותי כאזרח חירש דובר שפת הסימנים הישראלית מלידה".
"הסרטון כולו פשוט מרגיש לי סתירה אחת גדולה כי הסרטון מסביר שעלינו להיות ביחד, שיוויון בין אזרחים לאזרחיות, צדק חברתי אבל המציגיםות הנם שומעים (לא דוברי שפת הסימנים כשפת האם שלהם) מסמנים בשפה הטבעית (- מכאן (הפייסבוק) גיליתי שיש כבדת שמיעה משתתפת, כל כך נוח להגיד שכבר צרפתם)..."
"אני בתור מורה חירש לשפת הסימנים מוסמך מזה 5-6 שנים וצורם לי לצפות בסימנים שגויים או ״מומצאים״, הכי גרוע מהכל שלא לקחו אדם חירש דובר שפת הסימנים כשפת האם לייעוץ בדקדוק/תחביר/סימנים תקינים לשיר. בתור חירש זה מכעיס אותי מאוד...".
"אני סבור שאינך מבינה עד כמה זה פוגע בי בישירות" מסיים טל, "לצפות בקליפ שכולו רק שומעיםות (וכבדת שמיעה אחת) מסמנים את השפה שלנו".
זווית נוספת של הפגיעה האירה חגית: "פה ושם אומרים ואמרו בעבר: זה פתח לשומעים להכיר את השפה. הבעיה שזו אינה שפה ועוד דבר מהותי: לא עלינו בלעדינו, ולא על חשבון הקהילה ותפארת שפתה- לא מתקנים עוול (הדרה לשונית חברתית) בעוול!"
"רוצים ורוצות לעשות את זה נכון ומכבד? עשו את זה בדרך אחת: בצורה מכבדת, תקינה ושיתופית עם מומחים ומומחיות מהקהילה. ויש מהם ומהן מספיק".
הטענות הנשמעות הן קשות, והפנינו אותן לגילי בית הלחמי, המבצעת, לשמוע מה יש לה לומר. "קהילת החרשים וכבדי השמיעה היא קהילה רחבה מאוד" גילי ענתה, "והאנשים שמעידים על שהם נפגעים מהעבודות שלי הם קול שאני מכבדת בתוך הקהילה אך לא מייצגים את "הקהילה". אני לא מתורגמנית, שפת סימנים אינה שפת האם שלי ועל כן קיים חוסר דיוק".
"מה שאני עושה הוא שירה (ועוד מולחנת), ובשירה כמו בשירה יש צורך להתאים מעט את השפה כדי שתתאים לקצב, חריזה ומבנה. משום כך יש לשירים שלי כתוביות כדי שאם משהו לא ברור בסימנים יוכלו חרשים להבין את הכוונה והפערים".
גילי הצביעה על כך שבעקבות הסרטונים אנשים רוצים ללמוד את השפה, ללמוד תרגום ולעשות שירות לאומי במרכזי שמע ובמרכז נא לגעת בו אני עובדת וכך כולם מרוויחים, אך גם הוסיפה כי ברמה האישית, התסכול של אותו קומץ קורע לה את הלב.
"אני מבינה את הקשיים והכעס, אני מאמינה שהוא מתנקז אלי אך מאחוריו עומדות שנים של הדרה והתעלמות מצד החברה והמדינה. אני מאמינה שהעבודה שלי כבר עכשיו מקרבת עוד ועוד שומעים אל עולם החרשים גם אם היא לא מושלמת".
*כל התגובות שצוטטו בכתבה הם של אנשים כבדי שמיעה, ששמותיהם שונו מטעמי צנעת הפרט.