צעד גדול ליהדות

מצעדי סוף השנה של תחנות המוזיקה 'גלגלצ' ו'כאן גימל' מיקמו לראשונה שלושה זמרים דתיים בעשירייה הראשונה.

עפרה לקס , י"ד בתשרי תשפ"א

לבנת בן חמו, מגישה ועורכת מוזיקלית, גל"צ ו'גלגלצ'
לבנת בן חמו, מגישה ועורכת מוזיקלית, גל"צ ו'גלגלצ'
צילום: הילה שילוני

"באתי להציג לכם שיר חדש ויוצר חדש שלא הכרתי, למרות שהרבה מאוד ילדים ובני נוער במגזר הדתי מכירים: חנן בן ארי". קשה להאמין, אבל המילים האלה נאמרו מפיו של עומר בן רובי בפינת 'ארון השירים היהודי' בתוכנית 'המילה האחרונה' לפני פחות משש שנים.

בן רובי הציג למגישי התוכנית, עירית לינור וקובי אריאלי, את הזמר הצעיר שגדל בקרני שומרון, גולל את הביוגרפיה הקצרה של האיש בן ה־26, ואז סיפר על השיר שנכתב "בהשראת אבן גבירול ובהשארת שיר השירים. שיר חדש ויפה". אחרי שהאזינו יחד ל'ממך עד אליי' ניחשו השלושה שהשיר הולך לתפוס.

"תזכרו", אמר בן רובי ללינור ולאריאלי. כלומר, תזכרו איפה שמעתם את השם הזה לראשונה. מי דמיין שבתוך שנים ספורות יגיע בן ארי לאן שהגיע וחובשי כיפה נוספים, דתיים מבית, יטפסו אל פסגות המוזיקה הישראלית ויקטפו תואר אחר תואר ברשימות המצעדים השנתיים.

מחליפים תוכן זול באותנטיות

לא היו בה הרבה מופעים, בשנת תש"פ. מופעי המוזיקה והתרבות נכנסו לקיפאון עמוק. אבל המוזיקה המשיכה לרחוש, וגם השנה הזאת הסתיימה במצעדים עם אנשי השנה וזמרי השנה, כי מסורת היא מסורת. מאזיני 'גלגלצ' בחרו בעידן חביב, בנועה קירל ובחנן בן ארי כאנשי השנה.

למקום הראשון הגיע השיר 'שלמים' שמבוצע על ידי חביב, ונכתב והולחן על ידי עקיבא תורג'מן ואבי אוחיון. בן ארי הגיע עם שניים משיריו, 'אם תרצי' ו'שמש', לעשירייה הראשונה, וגם עקיבא תורג'מן התברג פנימה עם 'אל תעזבי ידיים'. ישי ריבו חתם את העשירייה בדואט האמוני שלו עם נתן גושן 'נחכה לך'.

התמונה במצעד של 'כאן גימל' לא הייתה שונה בהרבה. חנן בן ארי הוכתר שם לזמר השנה, כששירו 'אם תרצי' כבש את המקום הראשון. בן ארי התמקם גם במקום ה־11 עם 'שמש'. הדואט של ריבו וגושן הגיע ב'כאן' למקום השלישי, וריבו הגיע למקום השמיני עם 'כתר מלוכה'. אמיר דדון ושולי רנד שובצו בעשירייה הראשונה באותו מצעד, ועקיבא הגיע עם 'פשוטים' למקום ה־14.

נכון, לא כל השירים הם שירי אמונה, חלקם שירים ישראליים, מיינסטרימיים. אבל השיח שלהם מגיע ממקום אחר. השיר 'שלמים', למשל, מתאר בית, משפחה, זוגיות אוהבת ויציבה. הוא פותח ב"את מכינה את השבת ומתפללת, אני יכול להסתכל על זה שעות". לא אהבה לא ממומשת, לא בגידות או טריקות דלת. יש בשירים האלה התלבטות, מורכבות, לפעמים שיח נוקב כלפי מעלה, אבל הם מביאים תמונת עולם קצת אחרת, ולרוב נעים על הסקאלה שבין שירי אמונה לשירים שהמסורת או ערכיה נוכחים בהם.

"האמת היא שאני מרגיש נפלא, מרגש אותי מאוד שהמוזיקה שלי מגיעה לכל כך הרבה לבבות. לא ציפיתי לזה", מספר עקיבא, שזו לו הפעם הראשונה להיכנס למצעדים ולזכות בהם. "ידעתי שהשירים שלי נגעו בהרבה אנשים, אבל לא ידעתי שהם יצליחו לתת פייט לעולם הפופ הישראלי והמזרחי, שלהם יש הרבה יותר מאזינים". עקיבא שמח גם על כניסתו לנבחרת יחד עם בן ארי וריבו. "עד לפני עשור היו זמרים ששרו על אמונה ויהדות ממקום של חזרה בתשובה, ואני מרגיש שאנחנו מביאים דווקא את המקום הזה של התמימות והפשטות שיש בתוך העולם הדתי שאנחנו באים ממנו. בעיניי, זה שאנחנו שלושה מתוך העשירייה הפותחת במדינת ישראל זה דבר מאוד מרגש".

לעקיבא יש הסבר מעניין לתופעה: "אנשים צמאים למוזיקה טובה, לאיכות ולמקצועיות ולשירים שנשמעים טוב, אבל אחר כך הם גם צמאים לתוכן. הרבה פעמים תוכן רדוד יעבוד טוב, אבל אנחנו רואים פה פתאום משהו אחר, תהליך הפוך. אנשים צמאים לתוכן אמיתי, לפגוש אנשים אמיתיים, אנשים שכותבים את הלב שלהם. יש אנשים שמכנים את זה 'פופ אמוני', אבל אני חושב שזה יותר רחב. אנשים אוהבים את עידן עמדי ואת נתן גושן שכותבים לעצמם את השירים, יש שם משהו יותר אותנטי. תוסיפי על זה את הפריחה התרבותית היהודית, של תוכן שהוא יותר לכיוון הקדושה, וקיבלת את התופעה הזאת. בעיניי זה תהליך שרק ילך ויגדל".

שירי אמונה מתיישבים כבר בקלות על הפלייליסט של 'גלגלצ' ו'כאן גימל', או שזו עדיין תופעה נדירה שצריך להתאמץ בשבילה?

"אני מרגיש שזה עוד לא מאה אחוז, שעדיין קשה לשיר סטנדרטי להיכנס לפלייליסט, ויותר קל לשיר אהבה או לשיר זול להיכנס. שיר אמונה מצריך חשיבה, ואילו הרדידות יכולה לאגד סביבה יותר אנשים. לאט לאט אני כן מרגיש שהדבר הזה מתחיל לקבל מקום, שאת התוכן הזול מחליפה אותנטיות. זה קורה, אבל זה עדיין לא מובן מאליו. במקום הזה צריך להביא איכות ומקצועיות גבוהות יותר, כי עושים לכיוונך צעד. אתה לא מביא תוכן בנאלי. לכן כל שיר שאני מוציא עדיין מלווה בדפיקות לב".

"בן ארי הוא פנומן"

מי שממש לא נפלה מהכיסא מתוצאות המצעדים היא לבנת בן חמו, מגישה ועורכת מוזיקלית ב'גלגלצ' ובגלי צה"ל. היא חיה את השטח ויודעת מה מתרחש בו. "אני לא מופתעת, אני רואה את העוצמה של מובילי הז'אנר. עוד בשנה שעברה היה ניכר שישי ריבו, חנן בן ארי ועומר אדם הם הזמרים הבולטים של ישראל. כיום קרנו של עומר אדם ירדה קצת, וישי וחנן נשארו".

על בן ארי אומרת בן חמו שמדובר בפנומן. מאז שפרץ עם השיר 'תותים', שהתברג למקום הראשון במצעד השנתי לפני ארבע שנים, הוא ממשיך להכניס שירים לשלושת המקומות הראשונים באופן עקבי. "זה מדהים בכל קנה מידה". לדברי בן חמו, בן ארי פיצח את קוד הישראליות באופן שרק מעטים לפניו פיצחו, ובעתיד שמו ייאמר בנשימה אחת עם ריטה ושלמה ארצי. היא מסבירה שהשירים שלו מדברים כמעט לכולם ויהיו רלוונטיים גם שנים קדימה, וכל זה בא יחד עם "ורסטיליות מרשימה, מנעד רחב של סגנונות ופרפורמר מדהים שהופעה שלו היא הצגה".

למרות שבן ארי מדבר אל ועל הישראליות, מבחינת בן חמו הוא בכל זאת חלק מהז'אנר של הפופ האמוני. בן חמו משלימה את דבריו של עקיבא: "הפופ האמוני ממלא היום משבצת מסוימת. עבור הרבה אנשים זו המוזיקה האיכותית. אם נסתכל על המצעד ב'גלגלצ', העשירייה הראשונה כוללת את 'מיליון דולר' של נועה קירל, 'סיבובים' של עדן חסון ו'זוט עני' של אלה לי, ומן העבר השני תמצאי את ריבו, גושן, עקיבא ובן ארי. אנשים אוהבים לעשות דירוגי גבוה-נמוך, איכותי ולא איכותי. כשמכניסים את הפופ של נועה קירל לז'אנר הנמוך, הפופ האמוני נכנס למשבצת של המוזיקה האיכותית. הרבה פעמים אני נתקלת באנשים צעירים שאומרים על השירים האלה 'איזה עמוק זה, איזה מרגש זה'. השיר מעורר מחשבה". בן חמו מבהירה שהיא עצמה לא מזלזלת באף שיר ובאף סוגה, אלא רק ממפה ונותנת כותרות.

הפלייליסט של 'גלגלצ' ידוע כמקום קשוח. בעבר לא היה סיכוי שישתחל אליו שיר שיצר אדם חובש כיפה.

"זה עניין חדש יחסית. בעבר האוזן הייתה פחות סבלנית למוזיקה שיש בה פן דתי. זה התחיל כשהכרנו אומנים, הערכנו אותם, ואז הם חזרו בתשובה. אז כשאביתר בנאי מוציא שיר, הוא אומנם חובש כיפה, אבל מכירים אותו, אז זה פחות מאיים. כשברי סחרוף עושה אבן גבירול, זה לא מקובל, אבל זה ברי הרוקיסט שכולנו אוהבים, אז לא מפחדים. הייתה חשדנות, אבל הייתה גם היכרות מוקדמת. שדתיים מבית יכבשו את הפלייליסט - זו פריצת דרך".

בן חמו מסבירה שפריצת הדרך התרחשה דרך האיכות והמקצועיות, שלא היו כמותן קודם לכן בציבור הדתי. "הרבה שנים דתיים היו מקליטים אצל החבר של ההוא, לא עושים מיקסים ולא משקיעים בהפקה. המחשבה הייתה שכל הדברים האלה הם חיצוניים, ומה שחשוב זה מה שאני חושב לעצמי בבית, התוכן שבשיר. זה לא נכון".

חשוב לעמוד בסטנדרטים, חשוב להתכתב עם המוזיקה שמקובלת בעולם ומנוגנת ברדיו, אומרת בן חמו, ומסבירה שהמוזיקה שמייצרים בן ארי וריבו והסטנדרטים הגבוהים שלהם, הם שאִפשרו להם להיכנס ולהיות חלק מרשימת ההשמעה. "אני זוכרת את החשדנות כלפיהם. זה לא היה קל", אבל זה קרה.

עומר בן רובי
צילום: איה אפרים

גם דור עורכי המוזיקה התחלף

עורך המוזיקה ושדרן הרדיו עומר בן רובי, שמשדר ב'כאן גימל', 'כאן ב'' ו'כאן מורשת', מעלה את התופעה הזאת בדרגה. "זה שיאו של תהליך שבו שירים של היוצרים האמוניים הופכים להיות הזרם המרכזי במוזיקה הישראלית. האמצע של האמצע", הוא פוסק. "ישי ריבו הוא היום שם נרדף למוזיקה ישראלית פופולרית, ולא למוזיקה יהודית דווקא".

בן רובי מסביר ששלושה גורמים חברו יחד כדי לאפשר לתופעה הזאת לקרות, ולדעתו תוצאות המצעדים השנה אינן מקריות. "התשתית נבנתה על ידי דור החוזרים בתשובה. הם הניחו את הגשר בין העולמות. הבנאים, שולי רנד, אתי אנקרי. זו הייתה הכשרת לבבות שהתבשלה במשך 20 שנה, החל מ'אנא בכוח' של עובדיה חממה. אנשים הבינו שלצד הז'אנר הים תיכוני והפופ המערבי, יש גם את היצירה היהודית המקורית". הגורם השני להבשלת התהליך הוא כמובן היוצרים עצמם, "מאוד מוכשרים, מדברים את כל השפות המוזיקליות והתרבותיות, ויש להם שלל מקורות השראה - מוזיקה חסידית וישראלית, מזרחית ומערבית מכל התקופות. ואחרי כל זה, הביטחון שיש להם לצאת לאור ככה, איך שהם, כי התקשורת מאוד מחבקת אותם".

זה לא כל כך טריוויאלי שהתקשורת מחבקת.

"יש כאן עניין של ביקוש. עם השנים התגלה שלסוג המוזיקה הזה יש קהל עצום. זה נע מהקהל החילוני שרואה ביהדות תרבות, דרך הציונות הדתית, מהליברלית ועד זו החרד"לית, שמימין לה ניצב הציבור החרדי החדש, החשוף והפתוח, ובאמצע כל הקהל המסורתי. זו מסה אדירה של קהל".

גם שערי הפלייליסט, שהיו סגורים באופן הדוק בפני חובשי כיפה במשך שנים רבות, נפתחו. "התחלף דור גם בקרב אנשי התקשורת. אני חושב שבני הדור שלי, שהגיעו לתקשורת בתחילת שנות ה־90 ובתחילת שנות האלפיים, הגיעו ממקומות אחרים סוציולוגית: יותר משפחות מעורבות, מזרחיות, דתיים ודתל"שים". השילוב של שלושת אלה, אומר בן רובי, ממקם את סוג המוזיקה הזה במרכז.

האם התופעה הזאת כאן כדי להישאר?

"כמו שהתרבות והמסורת היהודית אף פעם לא חולפות, אלא תמיד מוצאות את הביטויים שלהן בכל מיני דרכים, כך ברגע שהמוזיקה הזאת נכנסה לתוך המיינסטרים הישראלי, הגענו לנקודת אל־חזור". מצד שני, הוא אומר, ניחוח הראשוניות יאבד, יעשו מזה פחות עניין. "כן, לדבר הזה פיללנו. מצד שני, אין עצוב כמו חלום שהתגשם".