מסרה את נפשה לטובת עם ישראל וארץ ישראל

דודה מרים הייתה מוכרת לציבור בעשייה המשמעותית שלה למען עם ישראל וארץ ישראל: חברון, קבר רחל, קריית ארבע.

יובל לוינגר , י"ג בתשרי תשפ"א | עודכן: 10:58

הלווית הרבנית מרים לוינגר ז"ל ליד מערת המכפלה
הלווית הרבנית מרים לוינגר ז"ל ליד מערת המכפלה
צילום: חזקי ברוך

תקופה ארוכה של סגר והלב כואב לשמוע על האבטלה, על התלמידים שנושרים מבתי הספר, על עליה באלימות בתוך המשפחה והרשימה עוד ארוכה.

אבל אני רוצה להתייחס לתחום קצת פחות מדובר, אבל בעיני הוא המחיר היקר ביותר שגובה מאתנו הקורונה.

למחרת יום הכיפורים ניצבתי למול מערת המכפלה, מלווה את הרבנית מרים לוינגר - דודה מרים, בדרכה האחרונה.

עוד בטרם התחילה הלוויה התחלתי לבכות.

האנשים המועטים שהורשו להגיע נאלצו לחכות לתחילת הלוויה עד שהקהל יתפזר מעט, ולא ידביקו חלילה אחד את השני. דודה מרים, אפילו ברגעיה האחרונים חיכתה עוד קצת כדי לשמור על עם ישראל.

לרגע, דמיינתי לנגד עיני את אברהם אבינו, כאן בדיוק הוא עמד לפני 4000 שנה. עמד והתעקש לקנות מעפרון את חלקת הקבר המיוחדת ביותר עבור אשתו היקרה.

והנה אנו כאן עומדים מול מרים הצדקת שכל חייה מסרה את נפשה לטובת עם ישראל וארץ ישראל ואיננו יכולים לכבד אותה בצורה הראויה לה. ההמונים שרצו להגיע נשארו בביתם בגלל הוראות השעה.

ושבח אני את המתים שכבר מתו -מאלו שנקברים בצנעה ובצמצום, בזמן מגפת הקורונה.

שאלתי את עצמי: מדוע התורה רואה חשיבות כה רבה ביכולת שלנו ללוות את המת ולהיפרד ממנו?! הרי קדושת החיים היא ערך עליון בתורה?! "וחי בהם – ולא שימות בהם".

כאשר שמעתי את ההספדים המרגשים על דודה מרים קיבלתי את התשובה.

דודה מרים הייתה מוכרת לציבור בעשייה המשמעותית שלה למען עם ישראל וארץ ישראל: חברון, קבר רחל, קריית ארבע. כל הכבישים והמאחזים ביהודה ושומרון והרשימה עוד ארוכה..

לרגע יכולנו בטעות לשכוח איך דודה מרים הייתה גם אמא שדואגת לכל ילד, נכד, נין ואחיין. איך עלתה לארץ לבדה במסירות נפש. איך התמסרה ללימוד התורה של בעלה, הרב לוינגר זצ"ל. איך אירחה בביתה אין ספור אורחים בסעודות שבת. ועדיין לא סיפרתי אפילו על חלק קטן ממסכת חייה.

כעת, בדקות הפרידה שלי מדודה מרים יכולתי לשמוע עליה מאנשים שונים ולהכיר בהיקף גדולתה, מעבר להיותה דודה אהובה. להבין שהמעט שידעתי מתגמד למול הסיפורים שנשמעו בהספדים ועוד יישמעו שנים רבות לאחר מכן.

אכן, עלינו לעשות הכל כדי לשמור על קדושת החיים, אבל היכולת שלנו להיפרד כמו שצריך מאפשרת לנו לאסוף את המעשים והזכרונות. חוסר היכולת שלנו להיפרד כראוי מהנפטרים ילווה אותנו עוד תקופה ארוכה גם אחרי שהקורונה תסתיים.

עוד רגע וייכנס חג הסוכות. נשאיר בצד את התפילות הארוכות, הוידויים וניכנס לשבוע תמים לסוכה.
נתבונן בכל הטוב שיש בתוכנו ונאסוף את השמחה הפנימית ששום מגפה לא תוכל לקחת מאתנו.

נכון, אין לנו בית מקדש ואפילו לא בית כנסת פתוח, אבל יש לנו סוכת שלום, מקדש פנימי שיכול להתגלות בחג האסיף.

דודה מרים, זכית להיקבר לצידו של דוד משה בחלקת הקרקע המיוחדת של עיר האבות. אתם מביאים איתכם לשמים מעשי גבורה של דור שלם.

תתפללו לבורא עולם שיאמר לצרותינו די ויקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

הכותב: יובל לוינגר, מייסד תכנית חינוך פשוט סדנאות הורים ייעוץ ואימון אישי