''מי העז לחשוב שאגיע עד לכאן?''

הילד מבלארוס ראה בגיוס את ההזדמנות הכי גדולה בחיים שלו, והוא הפך לקצין מצטיין כנגד כל הסיכויים.

ינון שלום יתח, אתר צה"ל , י"ד בתשרי תשפ"א

פבל סרבריאקוב
פבל סרבריאקוב
צילום: דובר צה"ל

אם הייתם מספרים לפבל סרבריאקוב בן ה-14 מבלארוס, שבעוד מספר שנים הוא יעמוד על אדמת ארץ ישראל, וישיר את "התקווה" כשהוא לבוש במדי הקבע של צה"ל, כנראה שכל הצדדים בשיחה היו צוחקים.

בדיוק בגלל זה, כשקיבל בשבוע שעבר פבל, כיום כבר רס"ן סרבריאקוב, את פרס מפקד זרוע היבשה על הצטיינות בתפקידו כקצין אג"ם חטיבתי - הוא הסתכל אחורה ולא האמין לנקודה אליה הגיע. "ידעתי תמיד שאני הולך להתגייס - אבל מי העז לחשוב שאגיע עד לכאן?", הוא תוהה ונשמע כאילו הוא עדיין מופתע מהמעמד.

הוא עלה עם משפחתו בגיל 15 לחיפה, והמסע שלו לשם, כמו של עולים חדשים רבים, לא היה פשוט. למעשה, הוא מחדד - הוא היה אז כמעט בלתי אפשרי בעיניו: "אתה עוקר בן אדם מהמציאות שהוא מכיר, וזורק אותו במדינה חדשה, עם שפה שהוא לא שמע מעולם ותרבות שונה לחלוטין. אתה היית מסתדר?"

בשכונות בהן חי שוכנו עוד עולים ממדינות שונות, עם קשיי קליטה רבים משלהם. "באזורים כאלה הפיתויים מגיעים מכל עבר, אבל חונכתי ללמוד ולהצליח, ודאגתי לא להתדרדר לאותם מקומות חשוכים. ראיתי חברים סביבי שאיבדו את הכול, כולל את עצמם - והיום הם קבורים תחת איזו אבן", הוא משתף בכאב.

אבל כשהתקרב תורו של פבל להתייצב בלשכת הגיוס - הוא ידע שמדובר בהזדמנות חד-פעמית עבורו: "כולם במשפחה שלי היו מפקדים קרביים, סבא שלי נלחם במלחמת העולם השנייה ונהרג. היה לי ברור שאני הולך לעבור את השירות הכי משמעותי שיש, לתת את הכול".

לכן פבל עלה על מדים - והצטרף לצנחנים. למרות השנים הקשות שעבר בשכונה, הוא מצא דרך להתחיל מחדש, ולראשונה בחייו הוא לא הרגיש פחות מהסובבים אותו: "בצבא מסתכלים עליך קודם כל כעל בן אדם - שווה בין שווים. לאף אחד לא אכפת מאיפה הגעת או מה המעמד החברתי שלך".

את הטירונות סיים בהצטיינות, וכך גם את האימון המתקדם. כשנשאל על התחושות שליוו אותו אז, הוא מספר בגאווה כי הרגיש שעלה סוף סוף על המסלול הנכון בשבילו: "תמיד ידעתי שאצא לקורס פיקוד, ולאחר מכן גם לקצונה. אני תמיד אומר - 'כשנותנים לך הזדמנויות - תנצל אותן עד הסוף'".

במעלה הדרך עבר תפקידים רבים בחיל רגלים, וכשהיה קצין לומד בפלוגה המסייעת, הוא לא קיבל הרבה זמן הסתגלות - וישר נכנס לפקד על הלוחמים במבצע צוק איתן. "לקבל חיילים ביום הראשון של לחימה, להכיר אותם בשטחי כינוס, ולנטוע בהם את האמונה שיחד איתך הם הולכים להגיע לתוצאות הטובות ביותר בקרב זה לא דבר פשוט", הוא משתף ומיד מוסיף: "אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא".

"היה לי חשוב להכיר כל חייל וחייל", הוא מספר על הימים הראשונים שלו כקצין בפלוגה, "השגרה המבצעית קשה, ואתה פתאום מבין כמה זה קשה לא להוריד את המדים במשך חודש ברציפות, או לחטוף פגזים מטר מהראש שלך".

"אלה חוויות עוצמתיות", משחזר פבל את הרגעים הקשים, "החיילים שלך יכולים לחטוף הלם בקלות - אז אתה כמפקד חייב לשמר את רוח הלחימה".

פבל לא עצר שם, והמשיך את דרכו בצבא.מהובלת מעצרים רבים באיו"ש כמפל"ג לוחמים לקצין אג"מ חטיבת ביסל"ח, שם דאג למוכנות אופרטיבית של החטיבה - הוא תמיד התעקש לעבוד הכי קשה שאפשר: "החלטתי לא לנוח לרגע. אם יש לי משימה, אני מבצע אותה עד תומה".

על הרוח הזו שהוא מבטא בכל משפט, הערכיות שהפגין והמוטיבציה הפנימית שדוחפת אותו למצוינות, הוא קיבל טלפון מפתיע ממפקד זרוע היבשה, שבישר לו שהוא הולך לקבל את אות המצטיין לשנה החדשה.

ופבל? אפילו לא ניחש שזה עומד להגיע: "הייתי בשוק. לקבל חותמת שהעבודה שאתה עושה מוערכת זו המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל. והאמת, זה רק נתן לי מוטיבציה גדולה יותר להמשיך בדרך שלי".

אני רק הייתי רוצה לדעת מה הוא היה אומר באותו הרגע לפבל, הילד הבלארוסי בן ה-14 שזה עתה הגיע לארץ.