שגרה לא שגרתית

מתוך ניסיון להחזיק את המשק ולתחזק מצג שווא של שגרה, נדחה הסגר לתקופת החגים תוך דחיפתו לשוליים של מושג המשפחה המורחבת

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , ט"ז בתשרי תשפ"א

אריאל פייגלין
אריאל פייגלין
צילום: יהושע מנשה

הבוקר התפללתי במניין חצר, ממש פה בהמשך הרחוב, ולקראת סוף התפילה שמענו רעש שהיה נשמע קצת מוכר. לאט לאט הרעש הלך והתחזק, ואחרי דקה או שתיים זיהינו את מקורו - הכנסת ספר תורה שהתקיימה כמה בלוקים מאיתנו, בהובלת רכב התהלוכות החגיגי.

הכל כמובן היה לפי ההנחיות, מעט משתתפים, עם מרחקים ומסיכות, כך שלא ניתן היה לשכוח שמדובר בתקופת קורונה, ועדיין. "זה נחמד" אמרתי לאחד המתפללים האחרים, תוך שאני שומר ממנו שני מטר כמובן, "מזכיר לי טיפה את השגרה".

ובאמת, המוזיקה והתהלוכה הזכירו לי שפעם חיינו פה חיים נורמליים, אבל האם אפשר להגדיר הכנסת ספר תורה כשגרה? אני חושב שאפשר למנות את מספר הכנסות ספר התורה שהייתי בהם בחיי על אצבעות שתי ידיים, ועוד יישאר עודף, כך שכנראה שהתשובה היא לא.

הקורונה כביכול דחפה אותנו אל השגרה, אילצה אותנו לבטל את כל המסביב ולהשאיר רק את הבסיס, אנחנו עדיין אוכלים, ישנים, מקלחים ילדים ויוצאים למכולת, השגרה הביתית נשארה, רק המעטפת החיצונית התבטלה, ומסתבר שהיא זו שהחזיקה את השגרה שלנו.

חתונות והכנסות ספר תורה מעולם לא היו חלק מהלוז הקבוע שלנו, אבל חסרונם מערער את עצם קיומו של אחד כזה. השנה שלנו מכילה רוב מוחלט של ימי חול, אבל לפתע, כשהחגים "בוטלו"/צומצמו, מסתבר כי גם ימי החול מאבדים מטעמם.

אני לא כלכלן ולא רופא, ייתכן והמחיר שהיינו משלמים על סגר באוגוסט היה מכה קריטית שהמשק לא היה מסוגל לעמוד בה, אבל ברור לי שאנחנו משלמים ועוד נשלם מחיר על הסגר בחגים, אם לא כלכלי אז נפשי ומשפחתי.

סבא וסבתא שכבר חצי שנה או יותר לא עשו אף חג עם הנכדים שלהם, זה משבר לא פחות מענף המוזיקה. רווקים ורווקות שזה החג השני שהם עושים כשהם תקועים בדירות הרווקים שלהם, זה משבר לא פחות מענף המסעדנות. משבר שאולי לא נמדד בכסף, אבל בהחלט נמדד בחוסן נפשי.

נקודות האור האלו, החריגות הקטנות האלו מהשגרה, הם אלו שנותנים לנו כוח לשאת את השגרה השוחקת. וזה שיקול שצריך להכניס גם למערכת, איך נותנים לאנשים זמן להתמלא, לנשום קצת אוויר, משפחתיות, לפני המשבר הבא, הסגר הבא.

כי יהיה כזה, אם לא סגר אז משהו אחר, אבל כל עוד לא יימצא החיסון, אז הקורונה כאן והיא כאן בשביל להישאר. אז את הסגר שהיה בליל הסדר כבר מאוחר מדי לבטל, גם את הסגר הנוכחי, אבל כשיתחילו לתכנן שם למעלה את הסגר הבא, הלוואי שיחשבו גם על זה.

כי אם החגים לא יהיו "חגים", אז גם ימי החול לא יתחדשו ויבואו...