פרופ' אשר כהן, ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן מעריך שאף אחת משתי השותפות המרכזיות בקואליציה אינה מעוניינת כעת בבחירות.
"כששר אחד מתפטר זה לא יוצר גל משמעותי במיוחד כשהוא ממשיך להיות חבר כנסת וחבר בקואליציה", מתייחס כהן להתפטרות אסף זמיר. ''תמיד גם יש שאלה לגבי תגובת שרשרת. אם נראה עוד שר או שניים מתפטרים תהיה תחושה שהכל מתפרק, למרות שגם עכשיו יש תחושה חלקית כזו. בינתיים זה נעצר.
''גם כשמדברים על בחירות, הרי אם יכריזו מחר על פיזור הכנסת, זה ייקח לפחות תשעים יום והן ייערכו לפחות בינואר", אומר כהן בראיון לערוץ 7.
לדבריו, לשתי המפלגות המרכזיות בקואליציה, כחול לבן והליכוד, יש שני אתגרים פוליטיים לפני שמחליטים על בחירות. ''כחול לבן יכולה לפרק את הממשלה אלא שיש לה כמה בעיות. היא לא מצליחה להגיע אפילו למספר דו ספרתי בספרים והכוח עובר ליש עתיד וזה עוד לא אומר כלום – כי ברור שתהיה התארגנות חדשה בשמאל. כחול לבן, אם תלך לבחירות, תצא להרפתקה מטורפת ולכן זה יהיה בעייתי מבחינה פוליטית. לליכוד יש את האתגר של ימינה שלא ברור מה יעשו איתו".
"מעל הכל מרחפת השאלה מה יהיה סדר היום בבחירות. אם הקורונה תהיה במרכז הבחירות, הדבר לא טוב לנתניהו. נכון לעכשיו, גם בסקרים, חלק משמעותי מהימין רואה בנתניהו אחראי למצב. לכן לא ברור בכלל ששני הכוחות המרכזיים באמת רוצים בחירות למרות הדיבורים", מוסיף פרופ' כהן.
לדעתו גם למפלגת ימינה, למרות התוצאות הטובות בסקרים, יש אתגרים לא פשוטים. "ימינה צריכה להחליט על קו אסטרטגי. יש לחץ קבוע מהצד הציוני דתי שאומר שצריך מפלגה ציונית דתית. זה לא אומר שבצלאל סמוטריץ' לא יכול להחליט שהוא שומר על הקו הזה בימינה. הרי תעלה בהמשך השאלה כמה אנשי איחוד לאומי יהיו בעשירייה הראשונה – ואם נפתל בנט ילך למפלגה כלל ישראלית – הוא יתקשה לעשות את זה במצב הזה".
"מדברים על 20 מנדטים לימינה אבל שוכחים את הפילוח. כל סוקר יאמר שגם אם מדובר ב-20 או 15 מנדטים, מספר הדתיים הלאומיים בעניין הוא שליש לכל היותר. לימינה במצב כזה יהיה קשה להציג רשימה עם דומיננטיות מכרעת לדתיים עם משקל משמעותי מאוד לאיחוד הלאומי".
"מאוד ישנה לימין איך ירוץ השמאל", הוא מסביר. ''לכל מפלגה ימנית ליד הליכוד יש בעיה כשמופיע בשמאל כוח גדול. כשהופיעה כחול לבן התחיל 'קמפיין המפלגה הגדולה' שבו נקטו שתי המפלגות הגדולות – וכשיש קרב כזה נוטים האזרחים ללכת עם המפלגה הגדולה. אבל אם בשמאל ירוצו בכמה ראשים ולא תהיה אף מפלגה דומיננטית שמתקרבת לליכוד, זה טוב לימינה, כי הליכוד לא יוכל לנהל את קמפיין המפלגה הגדולה", הוא אומר.
בינתיים נראה כי מי ששומרת על יציבות היא יש עתיד, אבל לדעת פרופ' כהן גם הנתון הזה זמני. "השמאל הוא מערכת רופפת בעשור האחרון. יש עתיד הופיעה, מיד הפכה לגורם המרכזי בשמאל-מרכז. במערכת הבחירות שאחר כך העבודה החליפה אותה. חוסן לישראל הופיעה יש מאין והפכה לכוח מרכזי. ברגע שהיא נכנסה לממשלה, יש עתיד קיבלה את הכוח בחזרה. כרגע הרי נשאל על המפלגה הזו בסקרים ובמסגרת 'רק לא ביבי' יש עתיד מקבלת את הכוח".
"אנחנו יודעים שזה לא יישאר כך. רון חולדאי אומר שהוא בדרך להתארגנות חדשה, גם עופר שלח ייתכן שבדרך דומה. גם מה שיהיה עם מרצ לא ברור. המפה שכרגע רואים בסקרים, אינה בטוח שהמפה שנראה בהמשך", מסכם כהן.