הזיכרון שנגמר והצית זיכרון אחר

אבינועם הרש בסיפור על מחשבות על האנשים שסביבנו והאופן בו הן יכולות להשפיע ולהוסיף טוב לעולם

אבינועם הרש , י"ח בתשרי תשפ"א

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

הוא התקשר אליי, אחד מהחברים הרווקים שלי בנחלאות ואמר לי: "רק רציתי להגיד לך ממש תודה רבה"

"על מה תודה רבה?" שאלתי אותו

"על זה שהצעת לי את הבחורה ההיא" אמר לי בקול מתפלא, כאילו שהוא לא מבין איך כבר הספקתי לשכוח.

"הא, בשמחה. אל תגיד תודה לי, תגיד תודה למכשיר שלי שנגמר לו הזיכרון והייתי חייב להתחיל ולמחוק תמונות ואז נזכרתי בך"

"אז תודה למכשיר שלך" אמר לי ואז הוסיף: "ורק שתדע שלמרות שזה נגמר בינינו היום אחרי חודשיים זה היה מאוד קשור וסתם אחי, טוב לדעת שמישהו חושב עליך"

ואז חשבתי בעצם כמה שאני לא חשבתי עליו: כאילו זה לא שמלכתחילה התכוונתי להכיר לו מישהי או שהתעניינתי למשל איפה הוא הולך להיות בחגים ואם יש לו איפה להתארח בסוכות. 

הייתי עסוק בטרדות העולם הזה ובבעיות האישיות שלי עד שכבר לא נותר לי מקום להכיל ולחשוב עליו. לא בכוונה כמובן, בגלל העומס. אבל בשורה התחתונה לא יצא לי להרים את הראש ולנסות ולהיזכר שיש לי בעולם הזה חברים שמחכים לשמוע את הקול שלי ולו לרגע, בכדי שאזכיר להם שאני זוכר שגם אם הם עדיין רווקים, עדיין יש להם חיים מספיק מעניינים שיהיה לי שווה להתעניין בהם.

לחשוב שכל השיחה הזו התחילה בגלל הודעה קטנה אחת במכשיר שלי שאמרה לי שאני חייב למחוק מהזיכרון והזכירה לי כמה בקלות אפשר לשמח בן אדם, ואיך לפעמים אפשר באמצעות לחיצה אחת של כפתור להפוך את העולם שלנו לטוב יותר