האושפיזין שמחוץ לסוכה

תוך כדי הנענועים בלולב בזמן ההלל המשותף שעשינו בסוכה שמתי לב שלא צריך ללכת רחוק. גם בתוך המשפחה יש גיוון לא קטן.

יובל לוינגר , י"ח בתשרי תשפ"א

יובל לוינגר
יובל לוינגר
צילום: חזקי ברוך

כשהייתי ילד היה לי חלום שחזר על עצמו: רב שמזוהה עם ה'ציבור שלי' יתווכח בטלויזיה עם רבנים ממגזרים אחרים וכל מיני אנשים חשובים נוספים. בסיום הויכוח אחד הרבנים ינצח וכולם יסכימו לדעתו ו'יחזרו בתשובה'. כמובן מיותר לציין, שבחלום– הרב שלי מנצח.

הרבה שנים, גם אחרי שגדלתי, חיכיתי שהחלום הזה יתגשם. אף פעם לא העליתי בדעתי שאולי מישהו אחר חולם את אותו החלום, אבל בחלומו - הרב שלו מנצח, או אולי אפילו אדם שאינו דתי יוכל לנצח בויכוח.

מדוע נזכרתי השבוע בחלום הזה?!

כאשר פרצה המגפה שמענו דעות רבות מהו הדבר הנכון לעשות. היו כאלה שאמרו: "לנעול את דלתות הבתים כמו בסין ומי שיצא – יכנס לכלא". היו שאמרו: "כולם ממילא ידבקו. לא צריך לשמור מרחק!". היו שטענו: "חייבים להתפלל בבית ולא בבית הכנסת" לעומתם טענו אחרים: "סגירת בתי הכנסת מהווה חורבן הבית".

הקורונה לא חלפה כל כך מהר ורובנו נאלצו להודות בשירו של שלמה ארצי: "והאמת שאין אמת אחת.. והאמת מתעתעת בי".

לאחרונה, כבר שמעתי אנשים אומרים: "אני לא יודע מה נכון...".

אנו בתהליך מתמיד של חיפוש האמת, אך למצוא את האמת זה כבר סיפור אחר. ישנו משפט מופלא שאומר: "התחבר לאלו שמחפשים את האמת. התרחק מאלו שמצאו אותה".

נכון, המצב מורכב. וככל שעם ישראל מגוון יותר ניאלץ להתמודד עם המגפה בצורה יותר מורכבת.

ככל הנראה תמיד יהיו אנשים ש'אומן' הוא הדבר החשוב ביותר עבורם, ויהיו אנשים ש'בלפור' הוא המקום החשוב ביותר עבורם. יהיו אנשים שלא יוותרו על בית הכנסת ויהיו כאלה שלא יוותרו על חתונות מפוארות.

גם בימים כתיקונם קיים השוני הזה בתוכנו, אך אנו יכולים להתעלם מהפירוד והדעות השונות שיש בעם. ה'קורונה' מחייבת אותנו ללמוד להסתדר יחד.

כאשר החזקתי הבוקר את ארבעת המינים שמתי לב למה שכולנו כבר מכירים מהגן, אבל השנה הוא בנפשנו. בארבעת המינים הלולב עם הטעם חוֹבֵר להדס בעל הריח ולאתרוג המפואר. כולם יחד מכבדים את הערבה ה'מסכנה', ואפילו נותנים לה מקום של כבוד ב'הושענה רבה'.

תוך כדי התפילה הסתכלתי גם על קישוט האושפיזין שתלוי לנו בסוכה.

כל אחד היה כל כך אחר ושונה. אברהם – איש חסד. יוסף הצדיק ודוד נעים זמירות ישראל. כולם יחד באים לבקר בסוכתנו.

תוך כדי הנענועים בלולב בזמן ההלל המשותף שעשינו בסוכה שמתי לב שלא צריך ללכת רחוק. גם בתוך המשפחה יש גיוון לא קטן. ישנו ילד שרוצה להזדרז והילדה שחשוב לה לשיר את השירים בנחת. האם נבנה לכל אחד סוכה משל עצמו בגלל הדעות והרצונות השונים? לא! נלמד להסתדר ולהתחשב כל אחד בדעתו של השני וברצונותיו. גם במשפחה וגם בעם ישראל כולו.

החלום שלי כיום, הוא לא שהרב שלי או הרב שלו או ה'ימני' או ה'שמאלני' ינצח בויכוח. אלא נזכה כולנו לשבת יחד וללמוד אחד מהשני.

שנזכה כל עם ישראל לשבת יחד בסוכה אחת.

יובל לוינגר מייסד תכנית חינוך פשוט סדנאות הורים ייעוץ ואימון אישי