לא משנה באיזו עיר או שכונה בארץ אתם גרים, כנראה שנתקלתם ברחובות עם שמות כמו 'מבצע יונתן', 'ששת הימים' או 'מבצע קדש', אבל שמעתם פעם על רחוב "הצליחה"?
"הסיבה שלא שמעתם" אומר איש הקריאייטיב אסף וול, "היא שאין כזה. בכל עיר יש רחובות האלון והדוכיפת, אבל בשום מקום בארץ אין אזכור למלחמת יום הכיפורים. למה? אנחנו מתביישים במשהו?"
הסיבה להדחקה הקולקטיבית הזו, אליבא דאסף, היא שאת מלחמת יוהכ"פ דאגה קבוצה מסוימת, שמניעיה עמה, לתייג כטראומה, כתבוסה. הגישה הזו חילחלה בצורה מעוותת לתודעה הישראלית וכך קרה שדווקא את הניצחון הגדול ביותר שנחלנו אנו מחביאים כאירוע שיש להתבייש בו.
"נכון" אומר אסף, "שילמנו מחיר יקר, הכי יקר שיש. ונכון, היתה ויש טראומה. אנחנו יהודים וכיהודים כל חלל עבורנו הוא עולם ומלואו לפחות. זו הסיבה שמלחמת יוהכ"פ אינה סיבה למסיבה עבורנו".
"אבל" הוא מסייג, "זה לא כל מה שהיה. ממש לא. מכל בחינה - מדובר היה בניצחון גדול, אולי הגדול ביותר שהשיג העם היהודי אי פעם בשדה הקרב. במדינת ישראל של 73 חיו בקושי 3 מליון אזרחים, שהיו צריכים להתמודד מול צבאות מצרים, סוריה, עיראק, ירדן, מרוקו, כויית, סעודיה, לוב, אלג'יריה, טוניס, קובה(!) קוריאה הצפונית(!!) ויסלח לי מי ששכחתי".
"מי שהבהירו בתקיפות שבדרך המלחמה לא יוכלו לנו, היו אבותינו המותשים והנחושים. הם אלו ששילמו את המחיר, והם אלו שעמדו במשימה בכבוד. הם לא היו החוליה החלשה בשרשרת הדורות".
בימים אלו אסף יוצא בקמפיין רשת לתיקון המחדל ההוא, תיקון כפיות הטובה שלנו כלפי דור 73. "אנחנו חייבים תודה לסבים שלנו, לאבות ולאחים שיצאו מבתי הכנסת, מהקיבוצים, מהמיטות, ופשוט עשו הכל כדי להציל את הבית שלנו ואת עריסות התינוקות הקטנות בהן ישנו אנו".
איך נביע את התודה הזו? אסף מסמן מטרה פשוטה - שבעוד שלוש שנים, כשימלאו חמישים שנה למלחמת יום כיפור, יהיו בערי ישראל עשרות רחובות המנציחים את זכרה. "זה לא מיליטריזם" הוא מסכם, "זו הכרת תודה לאלה ששפכו את דמם בקרבות העיקשים בגולן ולאלה שלא שבו מחולות סיני".
"אני מבקש מכל אחד לשתף, לפנות לוועדת השמות בעירו או במועצה המקומית שלו. לא לוותר, לשלוח מכתבים, ללחוץ על פוליטיקאים להעלות את הנושא. היום יום ה6 באוקטובר, יש לנו 3 שנים עד למלאת יובל למערכה האדירה הזו. וכשיגיע יום הציון, יהיה בכל עיר לפחות רחוב אחד שאומר לדור שהקריב עבורנו כל כך הרבה, פשוט תודה".