גילוי נאות - יש לי קשר טוב עם השרה גילה גמליאל. היא גם חברת מפלגתי.
אני מעריך מאד את תמיכתה במשך שנים במפעל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ואת הקשר האמיץ שלה עם הישוב היהודי בחברון, לשם היא מקפידה להגיע עם משפחתה המורחבת, מדי שנה בשבת "חיי שרה". אני מעריך את פעילותה גם בנושאים אחרים שעסקה ועוסקת בהם.
אני מאחל לגילה החלמה מהירה ממחלת הקורונה ובריאות טובה לה ולמשפחתה אחרי ההחלמה.
אבל אנחנו בתוך מלחמה על החיים, הכלכלה והבריאות, ואסור שהקשר הפוליטי והחברתי יַקהו את חושינו בכל מה שקשור למאבק נחוש כדי לנצח את המגפה. זו אינה מלחמה בין ימין ושמאל. גם אם חלק מהיריבים הפוליטיים שלנו לקחו את הקורונה למחוזות הפוליטיים המגונים ולא נהיה כמותם, זו מלחמה על החיים שחייבים לנצח ואסור לתת בה הנחות לאיש. בסוף - כולנו מתכוונים להישאר כאן ולא ללכת לשום מקום אחר.
האמת חייבת להיאמר: ההתנהלות של השרה גילה גמליאל בפרשת הנסיעה האסורה לכאורה לטבריה ליום הכיפורים, השהיה בבית הכנסת וניסיונות הטישטוש לכאורה מעלים תמיהות ותהיות קשות.
כל האזרח בישראל מצווה בימים טרופי מגפה אלה להימנע מהדבקה ומהידבקות - "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", גם ללא הוראות ותקנות, מתוך אחריות אישית לעצמך, לבני משפחתך ולכל הסובבים אותך. צווים ממשלתיים רק נועדו לתת מסגרת ותוקף להתנהלות בימי מגפה, כמתחייב מהאחריות הממשלתית לדאוג לבריאות הציבור.
יש כיום ויכוח קשה בציבור על נחיצות צעדי הסֶגר. הרוב הגדול אכן מכבד את כללי הסגר, אבל יש "מכחישי מגפה" וישנם אחרים ש-"לא מוכנים להיות פראיירים" ומחפשים כל אילן להיתלות בו כדי להימנע מאובדן חלקי וכפוי של חירויות מסויימות.
בימים ובשעות כאלה מחוייב כל אזרח להקפיד הקפדה יתרה על כל הכללים, אבל על אחת כמה וכמה שומה לעשות כן על נציגי הציבור, ובודאי על חברי ממשלה, שעיני הציבור נשואות לכל תנועה שלהם.
וכאן מודה גילה ואומרת: "טעיתי בשיקול הדעת" ומתנצלת. היא גם אומרת, שתשלם את הקנס שיוטל עליה.
אבל, שלא כאזרח רגיל, ההתנצלות ותשלום הקנס על ידה אינו פותר את הבעיה, כי חברת הממשלה גילה גמליאל, היתה שותפה בעצמה להחלטות שהיא הפרה על פי הודאתה. נכון, יש גם חברי כנסת ואישי ציבור אחרים שנתפסו מזלזלים בתקנות ולא שופדו על גריל. נכון, שיריבינו המרים מעצימים את המקרה של גילה מהליכוד, כי זה נוח להם פוליטית, אבל זה לא נותן הצדקה להתנהלות הפסולה (לכאורה) הספציפית הזאת, מה גם שגילה גמליאל נושאת באחריות.
ואזרח מן המניין שואל את עצמו:
אם שיקול הדעת של השרה מוטעה לגבי ההתנהלות הפרטית שלה, איך אפשר לסמוך על שיקול הדעת הציבורי שלה? ואם זלזלה לכאורה, אז איך הציבור אמור להתייחס לאותן הוראות, אם לא בזילזול?
גילה חברתי, עם כל הכבוד, העיסוק בקורונה הוא עיסוק בדיני נפשות, ומשכך הדבר, כמי שנמצאת בתוך תהליך קבלת ההחלטות בנושא, היה מצופה ממך לאחר הודאתך בטעות בשיקול הדעת, להסיק מסקנה ציבורית יותר משמעותית, מאשר תשלום קנס שמשולם על ידי אזרח מן השורה.
ומכאן קריאה לראש הממשלה, בנימין נתניהו:
הואיל ואין עונשין אלא אם כן מזהירין, אני מציע לך להודיע בישיבת הממשלה הבאה, שמכאן ולהבא - שר או סגן שר שיתברר, שהפר את החלטות הממשלה בעניין הקורונה, יושעה לאלתר עד לבירור, ואם יתברר שאכן הֵפֵר, יפוטר, גם אם זה יהיה השר המקורב והחשוב ביותר בבחינת: "בקרובי אקדש".
אמירה כזאת תהיה צעד חינוכי והסברתי רב חשיבות להמשך המאבק הנחוש למניעת המגפה.