בעקבות הסקר שהעניק לימינה 23 מנדטים, מכל עבר עולים הקולות הצפויים שלבנט תמיד היו סקרים גבוהים בהרבה מתוצאות האמת.
אזכור עובדה ידועה זו הפך לפופולרי בין תומכי הליכוד ואפילו ראש הממשלה עצמו מיהר ועשה זאת בדף הפייסבוק שלו מיד לאחר הסקר, מה שעשוי להעיד על לחץ.
אין ספק שלימוד על בסיס ניסיון העבר הוא חשוב וחיוני. אף אחד לא צריך להתבשם מהסקרים, ואלה שישבו וקראו באפריל פרוטוקולים של ועדות קלפי בניסיון למצוא 1500 קולות חסרים יודעים זאת טוב יותר מכולם.
אולם התבססות אך רק על העבר והסקת מסקנה נחרצת שמה שהיה הוא גם תמיד שיהיה, עלולים גם הם להתברר כטעות וכעיוות תפיסה. אין להתעלם מכך שמערכות בחירות ודפוסי הצבעה תלויים בהקשרים, בנסיבות ובתנאים משתנים המיוחדים של כל מערכת בחירות.
אז מה שונה הפעם?
בניגוד לעבר ולראשונה אי פעם בנט וימינה באופוזיציה מובהקת לנתניהו. לכך יש להוסיף שהמיקום באופוזיציה נתפס בזמנו בעיקר כאשמה של נתניהו שפירק את גוש הימין שאת מרכיביו החתים שוב ושוב על הצהרות נאמנות שהוא עצמו הפר.
גם בימין גברה המודעות הציבורית, לפחות של חלק מהבוחרים, למניעים האישיים של נתניהו בהרחקתו של בנט.
נתניהו נתפס יותר מבעבר כמי שנכשל במאמץ לתיקון האיזונים בביהמ"ש העליון ומערכות אכיפת החוק. הוא נזכר בהם רק כשנפגע אישית.
בהתייחס להווה, רוב גדול בציבור מעניק ציון גרוע לנתניהו בתפקודו במשבר הקורונה, והרוב הזה כולל חלק משמעותי של בוחרי הימין.
לעומת זאת, בנט כשר ביטחון גילה יוזמה ופעילות בניסיונות ללמוד ולהבין את מגפת הקורונה ולטפל באתגריה. בחלק מהצעותיו המעשיות הוא הקדים את כולם. בנט חורש את הארץ ונפגש בבולטות גבוהה עם רבים וממצב את עצמו כמי שאכפת לו.
למרות כל אלה, הביקורת של בנט בתחום הקורונה נשארת עניינית ולא גולשת לפוליטיקה קטנה ובכך הוא מבדל את עצמו מהשמאל.
לראשונה אי פעם בנט מופיע עם 20 מנדטים ומעלה ברציפות אצל כמה סוקרים, מגמה שמעולם לא נראתה בעבר בהיקף כזה. מלבד הסקרים הגבוהים, בנט מופיע בקביעות ובאחוזים משמעותיים כמועמד מתאים לראשות הממשלה.
יש לשים לב שגם כאשר מוצגות בסקרים אפשרויות חדשות דוגמת שאשא-ביטון או חולדאי ואייזנקוט, ימינה בראשות בנט כמעט ולא נפגעת.
מעל לכל, חובבי העבר שכביכול חייב לחזור על עצמו, מתעלמים מהקורונה. משבר הקורונה, שעל רקעו כל ההתפתחויות הנ"ל, עמוק ונרחב מאוד. וככל הנראה המשבר יישאר בתודעה זמן רב, ובוודאי אם יתקיימו בחירות ב-2021.
המשבר כה עמוק עד שהוא דוחק הישגים שבנסיבות אחרות היו משפיעים יותר בסקרים, דוגמת הסכם שהושג עם איחוד האמירויות.
אין כמובן שום אפשרות לדעת כמה מכל הנ"ל יישארו בתודעה עד לבחירות. ואין שום אפשרות לחשב את המשקל היחסי של כל גורם על דפוסי ההצבעה.
כמובן שבמערכת בחירות ריאלית יעלו משמעותית גורמים חשובים שכרגע לא קיימים: הרכב הרשימה של ימינה ואופני ההתארגנות במרכז-שמאל הם רק שתיים מהדוגמאות.
פרופ' אשר כהן הוא מרצה בכיר בתחום מדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן ומשמש ראש בית הספר לתקשורת במקום.