מ'דה וויס' לתקוע: השירים שנולדו בהשראת נופי המדבר

הכירו את מור שרביט, דולה ומיילדת שמוצאת גם פנאי לעיסוקי המוזיקה בחייה.

יערה וייס , י"ט בתשרי תשפ"א

מור שרביט
מור שרביט
צילום: דניאל שרביט

"כל יצירה היא לידה", אומרת לי מור שרביט (33), מוזיקאית יוצרת מאזור הצפון. וכשהיא אומרת זאת היא יודעת למה היא מתכוונת: היא רווקה, אך מיילדת ודולה פרטית במקצועה.

"הכל התחיל כשהתנדבתי במד"א", היא מספרת. "הזדמנתי פעם ללידה שנעשתה מתוך אמבולנס, ותוך כדי שראיתי את הלידה שמתרחשת, הבנתי שאני רוצה להיות מיילדת". כך פנתה ללימודי אחיות, ובהמשך אף התמקצעה במיילדות - "זה נס ופלא איך שתינוק מגיח לאויר העולם", היא מסבירה.

והיא ממשיכה עם הלידות שבחייה, ומוציאה לאור גם את "מוצאת בי בית", שהולחן כשעברה לתקוע.

"השיר הולחן בסוכות", מגלה מור, "והמשפט שהיה לי כל הזמן בראש הוא 'משיב הרוח ומוריד הגשם', עליו אנו מתפללים בשמחת תורה", היא אומרת על המשפט ששולב בשיר. "בתוך תוכי דמיינתי את חוני המעגל שמתחנן לשפע שיורד מלמעלה, ורציתי למצוא את הנביעה הזו בתוכי, ולהתברך מהטבע - בגשמיות וברוחניות".

"תן לי כנפיים", היא מבקשת בשיר, ומבקשת למצוא בתוכה את המרחבים שהיא כמהה אליהם.

המעבר לתקוע הוא זה שגם הפריח בה את מעיין ההלחנה שהיה חבוי בה: "תמיד שרתי וניגנתי, אבל לא העזתי לכתוב ולהלחין", היא אומרת. "למדתי גם פיתוח קול ואפילו הגעתי לאודישנים של 'דה וויס'".

אבל מעיין היצירה לא פרץ, ובצעד גורלי החליטה שרביט לעבור מהסמטאות הצפופות של ירושלים אל עבר נופי מדבר יהודה, "שם נוצרה בי הרחבה, שאפשרה למעיין ההלחנה שלי לנבוע", היא אומרת.

שם הוציאה גם את "שובי אלייך", שיר המדבר על חיפוש עצמי וקשור גם הוא ללידה - "השיר יצא לפני שנתיים בסוכות, מיד אחרי שיילדתי את אחותי בלידה של אחיינית שלי", מספרת מור בהפתעה. "חזרתי הביתה והשיר כמו יצא מתוכי".

את השיר הקליטה אצל אלנתן שלום, ו"עוד היד נטויה", היא מצהירה ומתכננת להמשיך בקריירה המוזיקלית שלה בצמוד ללידות ה'אמתיות' אותן היא מלווה.