היום נחשפתי לסרטון המזעזע ובו רואים את רגעי השפל של אחד האנשים שמבחינתי היה מההגונים, הישרים והערכיים שהכרתי אי פעם בשירותי הצבאי הדל בחיל האוויר, תא״ל אמיר השכל.
זוכר אותו כמפקד שדרש, לימד וחינך לערכיות ומוסריות, בכל מפגש איתו הרגשתי ״וואו איזו זכות נפלה בחלקי שאני משרת עם אנשים כאלו?״.
אין ויכוח שהאיש תרם רבות למדינה והיה שותף ומוביל בכיר במבצעי העלייה של יהודי אתיופיה.
בשנים האחרונות תא״ל אמיר השכל, נהג לעמוד בצמתי העיר (בעירנו יבנה) כשהוא נושא שלטים כנגד שחיתות וגזענות.
אין לי רצון ולא מתיימר להתייחס לאספקטים הפוליטיים במחאות - מוצדק/לא מוצדק, ממש לא.
אבל (מסתבר שהאירוע לא התרחש היום) ההתפרצות של תא״ל אמיר השכל, על החיילת שביצעה את תפקידה, עבר כל גבול והרגשתי את הפגיעה החדה כמו סכין לוהטת בלב, והגיבור שלי כבר לא גיבור עבורי. ולצערי הוא לא היחיד ואי אפשר להתייחס לזה כאמירה / מעידה- חד פעמית, הוא הבכיר ״בשירות המחאות״ השני שמתבטא בצורה גזענית כלפי חיילים ושוטרי מג״ב או אישי ציבור מבני הקהילה.
אני רוצה לומר לתא״ל אמיר השכל וחבריו שהערצתי והערכתי מאוד -הפסקתי להגיד תודה.
בשעתכם ובזמנכם, נשלחתם, עשיתם והשתתפתם במבצעים הירואיים, עשיתם זאת כי הייתם חיילים בשירות! אותה המדינה ששלחה אתכם למשימות חילוץ והצלה, שלחה גם את החיילים והשוטרים לבצע אכיפה וסדר ועליהם שופכים את הרפש והגועל.
זו אותה המדינה. כמוני וכמו רבים מחבריי וחברותיי ואני יודע שגם ילדינו בזמנם יקראו לשירות ויעשו זאת בכבוד רב ויבצעו כל שיידרשו.
היום אני מבין, שאחרי המבטים המחוייכים והמלטפים ממרום מעופם, הם בעצם לא רואים אותנו, בני הקהילה, לא רואים את המחירים ששילמנו בדרך לארץ הקודש, הם לא רואים את המחירים ששילמנו ומשלמים כאן בארץ המובטחת, הם רואים רק את עצמם ואת גבורתם דרכנו.
כל אדם כהה עור שעובר לנגד עיניהם הוא בבחינת מדליה שמונחת על ארון הספרים או תעודת הוקרה שתלויה על הקיר להזכיר להם את עצמם - יפה הבלורית והתואר.
זה לא יהיה הוגן ולא נכון להכליל את כל אלה שעסקו במבצעי העלייה באותה קלחת, את רובם אני מכיר אישית ואוהב אותם אהבת נפש, ועם חלקם גם זכיתי לחוות מסע ״שחזור״ מאתיופיה לכיוון סודן, אני יודע שהם לעולם אבל לעולם לא ינפנפו בגבורתם ובטח לא יפגעו / ישפילו חייל/חיילת בתפקיד גם אם הם נשאו אותם על גבם או את הוריהם.
בכל אירוע מטלטל אני מנסה לשכנע את עצמי שזה אירוע נקודתי ושזה כלום אבל זה לא כלום.
דווקא בימי החג המיוחד הזה שאנו מצווים לשמוח, לפרגן ולאהוב מגיע האירוע המפלג והפוגע הזה בדמות האיש שכל כך הערצתי. זה עצוב, פוגע אבל ממשיכים הלאה.
לשוטרת מג״ב ולחבריה באירוע המביש והמביך, אני שולח חיזוק וכל הכבוד על שאתם מבצעים את עבודתכם נאמנה. נקראתם למשימה וזו המשמרת שלכם. זכות המחאה לא עולה בחשיבותה על חשבון זכות כבוד האדם.
בני גושן הוא פעיל חברתי בן העדה האתיופית. רס"ן במילואים, שירת 25 שנה בחיל האוויר כחייל וקצין.