אורית אדאטו: דרושה אסטרטגיית יציאה מהמשבר החברתי

הקרע בעם ישראל החריף בימי משבר הקורונה. יו"ר גשר חושבת שהגיע הזמן לחשוב על הנמכת הלהבות בין חלקי העם ומציאת דרכי קירוב.

אורית אדאטו , י"ט בתשרי תשפ"א

אורית אדאטו
אורית אדאטו
צילום: יח"צ

הביטו רגע על עצמנו, כולנו נמצאים בסירה אחת מיטלטלת באוקיינוס סוער של מחלה מדבקת, כלכלה מתרסקת וממשלה נחלקת.

חוסר האמון בהנהגה המדינית ובמנהיגינו, שובר שיאים ומה עם ישראל עושה בתגובה? אנחנו משתלחים האחד בשניה, מתפרצים באלימות חריגה אחד לרעהו (בעולם האמיתי ובזה הוירטואלי). כך נוצר קרע עמוק שטרם הכרנו בין חלקי העם והחברה, בין המגזרים השונים, ולאחרונה ביתר שאת בין האזרחים לשוטרים הנשלחים לממש את מדיניות הממשלה בה איבדנו אמון.

עצרו רגע, לפני שאנו מרימים ידיים ונותנים לעצמנו להתדרדר לתהום ממנה ספק אם נוכל לצאת, שאלו את עצמכם האמנם נגזר גורלנו? האם לא הפכנו במודע או "במתגלגל" לכלי משחק בין המפלגים ומפולגים שם בשלטון? כדי שלא להתמודד עם כשלי הניהול שלהם במשבר כה רציני? כל השאלות והתהיות הללו מובילות לתחושה קשה בקרב אזרחי ישראל.

ולמרות השעה הקשה, החשש הגדול בעיני הוא דווקא מה יקרה כשהמשבר יסתיים, כאשר יימצא חיסון או תרופה ולכאורה נשוב לחיים "הרגילים". נוכל לשוב ולחבק את סבא וסבתא, להגיע בשמחה להופעת זמר/ת בזאפה או בקיסריה, לשבת עם חברים לבירה בבר או מסעדה. אבל מה יהיה על הנגיף החברתי שחלינו בו? האם נוכל לחזור למצב של סבלנות וסובלנות? האם נוכל לקיים חברה בריאה ומתפקדת? הקורונה תיגמר במוקדם או במאוחר, אולם החברה המורכבת שלנו נשארת לשוט באותה הסירה. אז יתחיל המבחן האמיתי.

הזיכרון של כולנו קצר ויש לנו נטייה לשכוח את שכבר שייך לעבר, וכאן טמונה הסכנה האמיתית: אם נשכח את מה שעבר על מדינת ישראל בסתיו 2020, אזי עלול המשבר הבא לגרום לנו לשוב ולהתגעגע למצב בו אנו מצויים היום.

האחריות על איכות החיים היא גם, ובעיקר שלנו! אם נהפוך ל"איש הישר בעיניו יעשה" ותוך כדי זה גם נפגע האחד בשני/ה, נצא כולנו נפסדים. זה הזמן בו על מדינת ישראל לפתח "אסטרטגיית יציאה חברתית" מהמשבר - אסטרטגיה שאומרת מה עושים הגופים השונים במדינה כדי שלא ניפול לכאלה תהומות חברתיים, איך מייצרים אכיפה אמיתית כנגד הסתה כלפי קבוצות שונות ובעיקר הבנה שאפשר לא להסכים, אפשר להתנגד לדעות והתנהגות של הזולת, אפשר ומותר גם לכעוס על כך, אבל, עד כאן!!! מלחמת אחים לא במשמרת שלנו. אזרחי ישראל החיים כאן, מגדלים את ילדינו ונכדינו ורוצים שימשיכו לחיות ביחד. תרמנו שנים רבות מחיינו לביטחון המדינה ואזרחיה, עשינו זאת באהבה אמיתית למולדת ולעם החי בקרבה, ולכלל אזרחיה.

אנחנו, העם החי כאן, איננו מוכנים שזה יקרה. חובתנו ואחריותנו לפעול כדי להנמיך את הלהבות, למתן את הכעסים, לא לשחק בכללי המשחק האלימים והבוטים הללו.

אנחנו בגשר פועלים למען מטרה חשובה זו בשוטף ובחירום הנוכחי. כמונו ארגונים אזרחיים נוספים אשר מנסים לפעול באותו הכיוון, אך ללא שותפות של כלל הציבור ובניית אסטרטגיית יציאה לטיפול בנושא החברתי, לא ברור לאן פנינו מועדות. אסטרטגיית היציאה במלחמה כנגד הנגיף היא חשובה והכרחית, אולם הגיע הזמן להתחיל לעבוד על אסטרטגיית היציאה מהמשבר החברתי. ויפה שעה אחת קודם.

 

הכותבת היא נציבת שב"ס לשעבר ויו"ר ארגון גשר הפועל לחיבור וחיזוק הקשר בין חלקי העם השונים