
כל יום הוא יום השנה למשהו בהיסטוריה - זה מה שמרתק אותי בפרויקט שלי #היוםבמזרחהתיכון בטוויטר. ושלשום, השישה באוקטובר היו שתי רעידות אדמה במצרים.
האחת בשנת 1973, אז פרצה מלחמת יום הכיפורים (או מלחמת אוקטובר או מלחמת רמדאן). תנאי הפתיחה הישראליים היו קשים מאוד ומשה דיין, שר הביטחון דאז, דיבר על חורבן הבית השלישי, אך בסופו של דבר צה"ל הביא את מדינת ישראל אל ניצחון צבאי מזהיר.
למרות זאת, רבים בישראל רואים במלחמת יום הכיפורים כסמל לכישלון ורבים בעולם הערבי רואים בו כניצחון מזהיר, כולל בקהיר, בה ביקרתי בקיץ 2019, שם עומד לו מוזיאון שמפאר את הניצחון במלחמה.
חשוב לזכור כי ההסתכלות על ניצחון והפסד שונה מאוד בין העולמות - בין השאר בהורדת הציפיות. אנחנו רואים את זה ביחס השונה במבצעים-סבבים של ישראל מול חמאס ברצועת עזה וכך היה גם מצרים של אַנְוַר א-סאדַאת. מצרים הבינה שהיא לא מסוגלת "לזרוק את היהודים לים" ומשום כך הורידה את הציפיות - ואם הציפיות נמוכות - אין אכזבות.
במידת מה, אַנְוַר א-סאדַאת פעל כמו עמלק בספר שמות. כשבני ישראל, העבדים המשוחררים, יצאו ממצרים הפרעונית הם לחמו בצבא עמלק. על קרב זה אמר רש"י - משל לאמבטיה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה ובא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אע"פ שנכווה הקרה אותה בפני אחרים (רש"י דברים כה יח).
כלומר אף אחד לא רצה להתעסק עם בני ישראל אחרי האותות והמופתים של יציאת מצרים, עד שהגיע עמלק - וקירר את האמבטיה. כך עשה א-סאדַאת לצה"ל בעל האותות והמופתים וההילה של מלחמת ששת הימים - קירר אותו במלחמת יום הכיפורים.
הצבא המצרי מוחק את אגדת הצבא הבלתי מנוצח
כך מתאר אַחְמַד קַאעוּד המצרי קריקטוריסט הבית של עיתון השלטון 'אל-יוֹם א-סַאבֶּע'. הקריקטורה הממוחזרת מתארת את מה שבעיניו של קַאעוּד היא תמונת ניצחון מלחמת אוקטובר המפואר של מצרים על ישראל.
הקריקטורה מתארת איך כיצד היד המצרית מחזיקה מחק שצורת הספרה שש (וכתוב לידו - אוקטובר) המוחק את המיתוס הישראלי הבלתי מנוצח (כתוב - 'הצבא שאי אפשר להביסו') שנראה כמו שריר מרשים ליד עם מגן דוד על חולצתה.
הצבא המצרי מדלג על משוכת תבוסת 1967
כך מתאר אַחְמַד קַאעוּד המצרי קריקטוריסט הבית של עיתון השלטון 'אל-יוֹם א-סַאבֶּע' בקריקטורה הממוחזרת בה אנו רואים את החייל, שמחזיק את דגל מצרים בידו ורוכב על סוס עליו כתוב 'השישה באוקטובר', תאריך פרוץ המלחמה והוא מדלק על 'התבוסה'. ומי הקטן שבורח? ישראל.
ברוח השלום הנושבת בימים אלה חשוב לזכור כי שלום ומלחמה אינם שני צדדים למטבע אלא אחד הוא המשך של השני. בהסכם אוסלו פגשנו קודם את השלום בספטמבר 1993 ואת המלחמה בספטמבר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה.
במצרים פגשנו קודם את המלחמה של אוקטובר 1973 ולאחריה את ההסכם ישראל במהלך 1978-1979. זו הסיבה שבקריקטורה של א-סאדַאת וגולדה - נמצאת דווקא גולדה ולא בגין - המלחמה והשלום הם אחד הוא המשך של השני.
בקריקטורה של עמר פהמי, הקריקטוריסט של העיתון המצרי אלאח'באר, אנו רואים את הנשיא המצרי, אַנְוַר א-סַאדַאת, מחזיק בחצי האי סיני כשמקטרתו בפיו המחייך. הוא עצמו מחזיק את אדמת סיני.
חדי האבחנה ישימו לב כי הדמות הישראלית שמחזיקה את שלט השלום, היא גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל בשנים 1969-1974 המחזיקה דף נייר (עליו כתוב 'שלום'), ולא מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל בשנים 1977-1983.
בראיון לניו יורק טיימס באוקטובר 1980 אמר סאדאת, "מנחם [בגין] המסכן, יש לו בעיות משלו; אחרי הכול, אני קיבלתי את סיני ואת בארות הנפט, ומה קיבל מנחם? פיסת נייר".
אחדד ואגיד כי א-סאדַאת, שהיה צריך לעבוד על לגיטימציה מבית, כמי שנכנס לנעליו האדירות של גַמָאל עֲבְּד א-נָאצֶר, ידע שלא יוכל להגיע ללכת למהלך מדיני מול ישראל כ"מצרים שהובסה במלחמת ששת הימים" אלא כ"מצרים שניצחה" (גם אם ב-1967 זה היה 6-0 וב-1973 היה רק 1-2).
חיזוק לכך שהאירוע נתפס כניצחון אנחנו מקבלים באירוע שהתרחש כמה שנים מאוחר יותר גם הוא בשישה באוקטובר ולא סתם. מדובר במצעד ניצחון בקהיר לציון יום השנה השמיני למלחמת אוקטובר. שימו לב לשנה - ישראל ומצרים עמוק בתוך הסכם השלום שנחתם בסוף העשור הקודם - וכל מצרים מציינים את ניצחון אוקטובר.
במצעד זה בשנת 1981 נרצח אַנְוַר א-סאדַאת, נשיא מצרים. הרצח אירע הרוצחים הקֻטְבִּיסטים בראשות ח'אלד אל-אסלאמבולי וקיבל אישור דתי, פסק הלכה שהתיר את ההתנקשות בחיי הנשיא על ידי השֵיח' עֹמַר עבד א-רַחְמַן, המוכר בכינויו - השיח' העיוור.
כך מתאר אַחְמַד קַאעוּד המצרי קריקטוריסט הבית של עיתון השלטון 'אל-יוֹם א-סַאבֶּע'. הקריקטורה מתארת את מה שבעיניו של קַאעוּד היא תמונת ניצחון מלחמת אוקטובר המפואר של מצרים על ישראל. - החייל המצרי עושה "וי ניצחון" כשה-וי משלים את המספר 1973.
רגע לפני הסוף אציין כי כל תגובה - מחיוך לפסקה מנומקת משמחת אותי ומסייעת לי להגיע לקהלים גדולים יותר - אז מוזמנים לפרגן.
בחזרה אלינו, אחדד את מה שעוקביי הוותיקים אולי מכירים - כשאני אומר שרוצחים הם "קֻטְבִּיסטים" - משמע שהם מתלמידיו של סַיְד קֻטְבּ המצרי שהוצא להורג ע"י א-נאצר ב-1966.
בין הקריקטורות אנחנו רואים גם וואטסאפ משנת 1981. מדובר בטעימה מפרויקט בן כמה שנים שעשיתי עם המזרחנים הצעירים שלי - כל אחד בחר אירוע היסטורי והפך אותו לשיחת וואטסאפ.
כתמיד - אשמח לשמוע את דעתכם על המלחמה, על האיש א-סאדאת, על תהליך השלום וכמובן - הקריקטורות.
***
נעם בנעט הוא מרצה וחוקר עצמאי בתחום המזרח התיכון והעולם הערבי, הכותב טור שבועי בנושאים אקטואליים נבחרים ובליווי קריקטורות עדכניות מהעולם הערבי תחת הכותרת "חלון למזרח התיכון המתחדש". בנעט בתוכנית ההשלמות לתואר שלישי במחלקה ללימודי המזרח התיכון בבר אילן.
אפשר לעקוב אחריו בטלגרם, בטוויטר, בפייסבוק או באינסטגרם.