הוא היה לי חבר: דוד אלחייני כותב לזכרו של איתן הבר

בטון אבהי, לא נוזף, מעריץ, איתן אמר לי: "דוד, אתם מופיעים על כל המסכים בעולם".

דוד אלחייני , כ' בתשרי תשפ"א

איתן הבר
איתן הבר
Photo by Yaakov Naumi/Flash90

יום לאחר החתימה על הסכמי אוסלו, כשהבנו שאנחנו חלק מההסכם וצריך להילחם על הבית בבקעת הירדן, הקמנו את ועד היישובים. בינואר 94' נבחרתי לכהן כיו"ר ועד היישובים, כשלושה חודשים לאחר החתימה על ההסכם.

תושבי הבקעה יצאו למאבק אדיר, הוותיקים שבינינו ודאי זוכרים. חסמנו כבישים, נקשרנו לגדר המערכת, נאבקנו במשטרה הפלסטינית, שטנו לטאבה ועשינו עוד המון פעילויות למען בקעת הירדן. שיא המאבק שלנו, היה ביום ראשון, יומיים לפני יום הכיפורים, כאשר כ-650 מתושבי הבקעה ומעלה אפרים חצו את הירדן, בנחישות ובגבורה אל הצד הירדני. אחר כך, כששבנו, ורגע לפני שנעצרנו, התקשר אליי איתן הבר.

הימים ימי ה"בננה", כך קראנו לטלפון הנייד המסורבל, ראשית הטלפונים הניידים. בטון אבהי, לא נוזף, מעריץ, הוא אומר: "דוד, אתם מופיעים על כל המסכים בעולם". זו הייתה תעוזה שבהחלט הייתה אז מקור לגאווה לתושבי בקעת הירדן.

בימים שני ושלישי, ערב יום כיפור, התכנסנו כדי לדון בהמשך המאבק. עלו מספר הצעות, קבענו להיפגש שוב בתום הצום. נכנסתי ל"סובארו פשע" שלי, התקשרתי אל ביתו של איתן, הוא לא ענה. התקשרתי ללשכת שר הביטחון - הוא ענה. "איתן, אני מבקש שראש הממשלה יפגוש אותנו מחר. את תושבי הבקעה, את הנציגים ואת ראש המועצה לפני ההצבעה על אוסלו ב'". "דוד, זה יום משוגע", הוא השיב, "אני לא בטוח שיש לו זמן". "תשאל", אני משיב.

אחרי חמש דקות הוא חוזר אלי, "דוד, הוא אוהב אתכם, יש לכם פגישה אחר הצהריים עם ראש הממשלה".

אין לי כוונה להיכנס לסוגייה הפוליטית, זו לא מטרתי בסיפור הזה. אלא לספר על האיש, שהיה אדם ללא גינונים, צנוע, שפיו וליבו תמיד שווים, ואשר אהב אהבת אמת את תושבי הבקעה. איתן ז''ל היה תמיד זמין ונכון לעזור לכל אחד. לימים אמר, כי החברה השתנתה, הפוליטיקה נהייתה אחרת. אנשים כבר לא אומרים את אשר על לבם אלא מה שהתקשורת ואחרים רוצים לשמוע.

בימים ההם, הוא היה לי חבר, יהי זכרו ברוך.

דוד אלחייני הוא יו''ר מועצת יש''ע וראש המועצה האזורית בקעת הירדן