אמיר השכל, אמיר יקר. איני מכיר אותך באופן אישי. היותך בדרגה צבאית גבוהה ודאי מוכיחה כי פעלת למען עם ישראל. פעולותיך למען עם ישראל אמורות להיות לך כזכויות-נצח, ולא על מנת להשתמש בהם בפגיעה באחרים.
בשנים האחרונות אני מתגורר בקריית משה ברחובות ומשמש כרב קהילה, שרבים ממנה הם בני העדה האתיופית.
אמיר, אני חייב לומר לך שמסירות נפשם של יהודי אתיופיה למען השמירה על המסורת כדי להגיע לארץ המובטחת יכולה לשמש דוגמה ומופת לכל מי שלומד על קיום יהודים בגולה, והרי אתה אמיר, עסקת מעט במחקר על מצבנו בגולה.
ובכן, לא אתה אמיר העלת אותם לארץ ישראל, כי אם הם עצמם! בהשתוקקות שלהם לעלות לארץ ישראל, במחויבות האדירה שלהם למנוע התבוללות בהיותם באתיופיה, ומתוך כך לשמור על מנהגים מיוחדים ומשמעותיים שהבדילו בינם - לבין הגויים.
ואם בכל זאת אתה רוצה להתפאר, אז התפאר בכך שהקדוש ברוך הוא גילגל לך את הזכות להיות הטייס שהעלה את הגולים האחרונים לארץ האבות.
האם אתה יודע מדוע השוטרת לא ענתה לך? כי החינוך שהיא וחברותיה גדלו הוא לכבד את המבוגרים בכל מאודם. "שְמַגְלוֹץ'" אתה בטח יודע מה זה אומר. כן, זה השם של המבוגרים בעדה. שם שניתן להם על סמך היותם מבוגרים ובעלי ידע ונסיון. אותם, בני העדה מכבדים מאד. קמים לכבודם, ואינם מסתכלים להם בעיניים כאות של כבוד.
אנו נמצאים בתקופה המיוחדת הזאת של חג הסוכות, הנקרא בפי העדה 'בעל מצלת' –חג הצל. שבו בני העדה היו מקימים סוכה קהילתית, ובמשך החג היו אנשי הכפר מארחים בסוכה זו בני משפחה ואורחים אחרים. דבר שמסמל את האחדות הגדולה שיש בחג זה.
הייתי מצפה ממך לומר לאותה שוטרת: תודה לך ! על הזכות שהורייך נתנו לי להיות שותף בה, כחייל ומפקד. זכות להיות חלק בקיום מאמר הנביא ישעיהו: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם".
אמיר, עוד לא עברו ימים רבים מההתבטאות שלך, זה הזמן לבקש מחילה. ומודה ועוזב ירוחם.
הכותב: רס"ן במיל' הרב אבי שיש, רב קהילת משכן ישראל קרית משה רחובות וחבר פורום רבנים במילואים