געגוע בונה

השנה יש לנו הזדמנות גדולה ללמוד, שיעור מזורז, על כוחו של געגוע ועל כוחה הגדול של ציפייה אמיתית, לחוויות של קדושה.

הרב אלי שיינפלד , כ"א בתשרי תשפ"א

הרב אלי שיינפלד
הרב אלי שיינפלד
צילום: אליהו ינאי

לא צריך להיות מומחה גדול ברפואה, מקורב למשרד הבריאות, או משנה לפרויקטור הלאומי, כדי להבין שהשנה, נוכח הקורונה שמסרבת להיעלם מחיינו, לא יהיה נכון שנרקוד יחדיו בבתי הכנסיות בדיבוק חברים, עם ספרי התורה.

זה לא נכון ברמה הרפואית, וזה לא נכון גם ברמה הרוחנית. מסתבר שרצון ה', עד כמה שאנחנו יכולים להשיג את רצונו, שהשנה, אווירת החג תהיה אחרת.

לכן, לא לחינם, ברגעים אלה מתלבטים רבני קהילות וגבאים מסורים בשאלות הללו: כיצד והאם יעלו כל המתפללים לתורה? ומה עם הריקודים? לבטל? לקצר? ומה על עליית כל הנערים? וחתני תורה ובראשית?

כשם שפרצופיהם שונים כך גם עמדותיהן השונות, ולמרות זאת, כבר כעת ניתן לקבוע בצורה ברורה שבקרב רוב קהילות ישראל, יתקיימו השנה הקפות בהיקף מצומצם יותר, כמו גם העליות לתורה והריקודים המסורתיים. גם הילדים הקטנים 'ישלמו' את מחיר התקופה. חלקם כלל לא יגיע לבית הכנסת, וגם מי שיגיע, לא יזכה לחוויה הטובה והמוכרת לו, כפי שהורגל בשנים שעברו. מנייני רחוב יחליפו את המניינים בבתי הכנסת, וניגון שבלב ינוגן במקומן של ההקפות העוצמתיות המוכרות לנו.

ולמרות ההבנה שחשוב ונכון לדבוק במתווה נכון ואחראי, עצם המחשבה שהשנה לא נרקוד ברוב עם, בדיבוק חברים, עם ספרי התורה, ולכבודם, מטלטלת אותי, לא פחות.

אני יודע שמנהג ההקפות בשמחת תורה הוא לא מצווה מדאורייתא. האמינו לי. אני גם יודע שמנהג ההקפות הוא מנהג די מאוחר, יחסית למנהגים אחרים. בו בזמן שאני יודע, שריקודי ההקפות בשמחת תורה הם אחת הפסגות של השנה אצלנו בקהילה, וגם אצלי ברמה האישית. רגעים קסומים ומיוחדים, בהם כולם, בלי יוצא מן הכלל, מפנים מקום, ונותנים כבוד – לתורה.

אפשר כמובן להישאר תקועים בתחושות אכזבה, לרטון ולהתלונן על החסר. אבל אפשר וכדאי גם שנאמץ לעצמינו גישה אחרת.

השנה יש לנו הזדמנות גדולה ללמוד, שיעור מזורז, על כוחו של געגוע ועל כוחה הגדול של ציפייה אמיתית, לחוויות של קדושה.

השנה גם נוכל לחוש על בשרנו ששמחה אמיתית לא תלויה רק בכמות האנשים שסביבנו, וגם לא במספר השעות שאנחנו רוקדים. שמחה נכונה נוכחת בלב אוהב ושמח, לב הרוצה בכל מאודו לכבד ולהוקיר את התורה.

ואולי, בעזרת ה', השמחה הפנימית, הגעגוע והציפיה, כמו הריקודים המוכרים לנו, ויותר, יפעלו את פעולתם. ואז, במיוחד בעת הזאת תהיה שמחה גדולה בשמים. ולוואי ונזכה. חג שמח

הרב אלי שיינפלד, איש חינוך, רב קהילה ומרצה במכללת אורות ישראל