אין דבר יותר מקומם ומרתיח בימים אלו, מאשר לראות קבוצות שבאופן מאורגן "שמות פס" על הנחיות הבריאות. הנחיות הבריאות הן מצילות חיים. לא המלצה, אלא חובה. חייבים לאכוף אותן ביד קשה, נגד כל אותם אלו שמסכנים את חיינו. צריך למצות את מלוא חומרת הדין – לא בהסכמים בשתיקה, לא בקריצה ולא במצמוץ. לדכא ביד ברזל כל תופעה כזו. ולא משנה מאיזו קהילה או ציבור הם מגיעים.
מצד שני, חשוב לעשות זאת ללא הכללה של ציבורים. אמש, צפיתי בשקיקה בכתבתו המצוינת של יאיר שרקי אודות הטיפולים לחולי הקורונה, הניתנים בתוך הקהילה בציבור החרדי. היא הייתה כתבה יוצאת דופן לא רק בגלל איכותה והסיפור העיתונאי המעולה שהביא, אלא גם בגלל ששברה תקופה ארוכה של סיקור שלילי לציבור החרדי.
מי שאינו מכיר את הציבור החרדי, בטוח שמדובר באנשים העושים ככל העולה על רוחם ומדביקים את המדינה. אוטונומיה, מדינה בתוך מדינה. מי שמכיר יודע שזה אינו נכון, אפילו לא בערך. אני מסתובבת רבות בערים ובריכוזים החרדים, נמצאת בקשר רצוף ומודעת היטב למצב. דעתם של רוב רבני המגזר נחרצת לשמירה קפדנית על הנחיות משרד הבריאות.
נכון, ישנו מיעוט מרגיז, רעשני, שמצטלם צבעוני, אבל הוא לגמרי לא מייצג את רוב הציבור החרדי. אני משוחחת כל הזמן עם החרדים, מקבלת פניות כאובות, שומעת זעם עצום וכעס נורא על אותו מיעוט שפרק עול, החליט להכחיש את הקורונה, מזלזל בהנחיות בואכה "להכעיס", וקודח חור בספינה של כולנו.
חשוב לשנן: רוב רובו של הציבור החרדי שומר על ההנחיות, מציית לרבניו שהורו להקפיד בשמירת הנחיות הבריאות. הוא סובל יותר מכולנו מאותו מיעוט של "מכחישי קורונה", משלם בחיים ובמחירים כלכלים ונוספים כמעט בלתי אפשריים. החרדים לא אשמים, הם עצמם קרבנות של המיעוטים המזלזלים.
כשיש קשיים, כולנו תרים אחר אשמים. כמה נוח למרק את המצפון שלנו דרך הטלת האשמה בזולת. ומה קל יותר מסימון מיעוטים, שהם תמיד יעד קל לתיוגים. הנה מצאנו את האשמים בסבל של כולנו, ה"הם" הרי ממילא מחוץ למחנה. מיותר למצוא אשם בתוכנו, אם אפשר לסמן את השונה.
יצא לי לאחרונה לבקר בבית חולים, נפעמתי מאינספור המתנדבים החרדים שם, סובבים במחלקות, מציעים מענה למצוקות, עולם שלם של עזרה וחסד צרוף, לכל חולה – ללא קשר למיהו ומהו. כל מי שנזקק לעזרה רפואית, יודע את כתובתם של ארגוני הסיוע החרדים.
הספורט הלאומי של חיפוש הפרות מצד חרדים והטחתם אל עמוד הקלון הלאומי, כשמנגד – סלחנות ואפילו חיבוק למי שהולך לים בניגוד להנחיות, הוא לא פייר.
חייבים לאכוף את ההנחיות ללא משוא פנים. ועדיין, לצד הנחישות - אם אפשר להבין לליבם של הרוחצים בחוף הים, מותר לגלות אמפטיה זהה לכמיהתו של אדם דתי לבית הכנסת.