תגובה למאמרו של הרב בני לאו

נעמי וולפסון מגיבה לדבריו של הרב בני לאו על זוגיות ומשפחה לבני קהילת הלהט"ב. "קראתי וקראתי שוב. וזעקה עמוקה יצאה מליבי"

נעמי וולפסון , כ"ה בתשרי תשפ"א

נעמי וולספון
נעמי וולספון
צילום: באדיבות המצולמת

"הרב בני לאו מציג: זוגיות ומשפחה לבני הקהילה הלהט"בית" קראתי וקראתי שוב. וזעקה עמוקה יצאה מליבי.

במאמר הבנוי לתלפיות, מובלעות שתי מילים, שדרכן מתגלה כל התפיסה שעליה מושתתים הרעיונות שהרב מציג: 
זו "נטייה מולדת" כותב הרב, ובמילים אחרות מביע את תפיסתו שנטייה מינית היא נתון שאדם נולד אתו, וכזה ראה וקדש מעתה ועד עולם.

ואני תמהה: עד היכן התעמולה התקשורתית מצליחה לחלחל? ועד היכן סתימת הפה הצליחה לבלבל??

סתימת פה של כל מי שרק מעז להזכיר שיש אפשרות להטיית הנטייה המינית או של הורה "המבקש למהר לסייע באהבה" לבנו כהגדרת הרב לאו.

ועד כדי ניסיון לחוקק חוק האוסר לאדם שסובל מהנטייה המינית שלו לפנות לטיפול!! ( חוק שגם הרב לאו מסכים שאינו ראוי).
דמוקרטיה? נאורות?

או סתימת פה שרוצה לעקור את הקדוש מכל, את קודש הקודשים שהחזיק את עם ישראל לאורך ההיסטוריה כולה -התא המשפחתי.

אבל אתחיל מהנקודות שאתן אני מסכימה עם הרב בני לאו:

  • אין ספק שיש איסור חמור להלבין את פני חברו, לא משנה כלל מהי נטייתו המינית. ועצם השיפוטיות כלפי אנשים המשתייכים לקהילה הלהט"בית ושנבראו בצלם אלוקים בדיוק כמוני וכמוך הוא חטא ויש להוקיע כל תופעה כזאת. 
  • בוודאי שלשמור בסוד זה רע, והסוד יוצר סבל גדול לכל מי שנושא אותו, ועלינו ליצור תשתית כמה שיותר מכילה כדי שהצורך בסוד למי שנושא אותו  יתמוסס.
  • בוודאי שחיי זוגיות נטולי מיניות אינם טבעיים ואינם רצויים.
  • ובוודאי שמי שמזהה אצלו משיכה מינית לזולת מאותו המין מחוייב ליידע (אם זה בדייטים ואם זה בתוך הזוגיות שכבר קיימת) ושלא תהיה הונאה חלילה, ושלא ייווצר צער וכאב שלא יתוארו בתוך המערכת הזוגית.

אז על מה זעקתי:
התורה פותחת את ספר בראשית עם הקריאה "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". האם זו רק אידיליה כמו שכותב הרב לאו, שלא ניתנת לגישור עם המציאות? מפסוק זה (ועוד רבים) ניכר שהתורה לא רק שמכירה בצורך המיני של האדם אלא אף מעודדת את מימושה – דבקות הבשר בין איש לאשתו.

האמת שגם אם דברים אלו לא היו כתובים, די בהתבוננות בטבע על כל רבדיו, כדי להצביע בפשטות על חיבור טבעי בין זכר לנקבה בכל תא ביקום. ועדיין עד עצם היום הזה, הטבע מכתיב לנו את האמת הפשוטה: כל אדם עלי אדמות הגיע לכאן מחיבור זרע וביצית. וזה מזכיר לי את נכדי שבהיותו בן 12, שמע דיון שהייתי שותפה בו בנושא הזה ובאופן הכי ספונטני  וטבעי נזעק:
"כל ילד מגיע לו שיהיה לו אבא ואמא!"

ואותה תורה אוסרת "משכב זכר". ולפי טענת הרב בני לאו  (ורבים כמותו שכבר מאמינים לשקר הזה) יש "נטייה מולדת" של משיכה מינית. ולפי זה, איך, כאנשים מאמינים, נעגל את הריבוע??

הקב"ה טעה? התבלבל? דורש מהאדם משהו בלתי אפשרי? במאמרו בני לאו נותן לגיטימציה מלאה להכשיר ולמסד קשר הבנוי על משכב זכר. אני מבקשת להציג כאן את עמדתי המעט מורכבת ביחס להומוסקסואליות, למי שמוכן להתעמק. נטייה מולדת, האמנם???

בהיותי פסיכותרפיסטית המטפלת הן בנשים הן בגברים המוצאים את עצמם עם משיכה מינית לבני מינם, אני מבקשת להסביר מדוע אין שום מקום לשפוט את מי שנמצא במצב הזה – ובד בבד להבהיר כי  הנטייה המינית גמישה וניתנת להרחבה, אף שהתהליך עלול להיות מורכב ומטלטל. יש תוצאות! ברצוני להדגיש בראש דבריי שהתהליך יכול לשאת פירות אך ורק בתנאי שהוא מגיע מתוך הבחירה החופשית הפנימית של האדם, לא מתוך כפייה ולא מתוך ריצוי. רק אם יש רצון פנימי אמיתי ומוטיבציה חזקה ליצירת מסוגלות להימשך למין השני, יש אפשרות לסייע, בסייעתא דשמיא.

מדוע גבר עם משיכה מינית לגבר מתקשה להכיר בקיומה של האפשרות למשיכה מינית גם לאשה? כי הניסיון להתחקות אחר שורשי הנטייה הוא ניסיון מורכב, ופעמים רבות השורש איננו גלוי אפילו לאדם עצמו, ועל כן רובם של הלהט"בים חווים ש"כך נולדתי" .

לפעמים התחושה כל כך מושרשת עד שהאדם אינו מסוגל לדמיין כלל כל אפשרות אחרת – לא משום שאינו רוצה, אלא משום שאינו יכול. כמו שלא יעלה על דעתנו לטעום מצלחת מרק ששפכו לתוכה קילו מלח... גם אם ינסו לשכנע אותנו שזה הדבר הטעים ביותר, לא נהיה מסוגלים להתייחס לזה כלל במושגים של אוכל.

וממילא אין מקום לשיפוט. וכבר לימדונו רבותינו: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". וכאן אני רוצה להסביר את עומק העניין לפי הבנתי, על אף שתהיה מאוד לא פופוליסטית: מהיכן נובעת האפשרות לגמישות הנטייה המינית?

כולנו יצורים מיניים. החשק המיני קיים בתוכנו מרגע היוולדנו – זהו חלק בלתי נפרד מהבריאה האלוקית המופלאה שנקראת "אדם".

ילדים מגלים בגיל צעיר מאוד את המיניות שלהם. הייצור האנושי מגלה את החשק המיני כשעדיין מנותק מחיבור כלשהו לזולת, זכר או נקבה, כי היצר המיני פשוט קיים בכל נברא. אין צורך בזוגיות כדי לחוות את החשק המיני. אנרגיה מינית נמצאת בכל אחד מאתנו ותובעת את מימושה.

עם השנים מתפתחת אצל האדם משיכה למין הנגדי לאור טבעו של האדם, לאור טבע הבריאה של מגנוט בין זכר לנקבה, לאור החינוך שקיבל, ולאור כל מה שספג מחייו ומשושלת הדורות שקדמו לו. האדם הבוגר גם מפתח את הרצון לחבר בין מימוש האנרגיה המינית שבו לבין תחושות השייכות והאהבה.

במילים אחרות אני מבקשת לומר שהנטייה המינית היא פסיכולוגית-נפשית ולא עניין גנטי מולד. כדי לחזק טענה זו איעזר בדוגמה: גבר שניחן בנטייה טבעית להימשך לנשים לא יימשך לכל אישה באשר היא –  אלא דווקא לאישה מסוימת או לסוג מסוים של נשים. אין זאת אלא שהנטייה היא תולדה של מניעים נפשיים. 

גבר שאשה מסוימת גורמת לו סלידה, לא יתחתן אתה, אך בהחלט מוזמן לבחון מה הוא סולד בתוך עצמו, שמשתקף דרך אותה אשה.

על אותו משקל, אם כל הנשים גורמים לגבר מסוים סלידה, ניתן לבחון, מה בתוכו סולד מהחלק הנשי שבו. ועוד: איננו נולדים "טבולה רסה", איננו לוח חלק ונטול כל השפעות מוקדמות!  לדוגמה, בתהליך טיפול בבחורה עם נטייה הפוכה הסתבר שלפני לידתה התפללה אימהּ בכל מאודה שייוולד לה בן. גם בהיותה בהיריון המשיכה האם להתפלל ולייחל לבן זכר, וכשנודע לה שהיא נושאת בת ברחמה היא נתמלאה אכזבה. לא ניתן לתאר עד כמה תחושות מעין אלו משפיעות אנרגטית על הנשמה! 

כולנו תולדות של דורי דורות, שושלת שלמה של סבים וסבתות שחוו טראומות מכל הסוגים – ועם כל המטען הזה אנו באים לעולם.

אביא דוגמה נוספת כדי לסבר את האוזן: כולנו עדים לתופעות הקשורות לבני הדור השני לשואה, ואף לבני הדור השלישי. מה פשר הדבר? בפשטות, מי שסבתו הייתה בשואה נושא בעצמו חלק ממטען האנרגיות הנובעות מן הטראומות שחוותה הסבתא. כיוון שהטראומה עתיקה אין האדם מודע לה כלל. הוא טוען, ובצדק, שלא חווה שום חוויה טראומטית בחייו, ולכן מבחינתו החוויה של "כך נולדתי" היא ההסבר היחיד למצבו.

הרשמים עוברים אלינו באופן לא מודע, ומשפיעים על התודעה שלנו ועל התפיסה שלנו את עצמנו ואת החיים שלנו, סוג של "גנטיקה נפשית" שיש לה גמישות ותנועה.

וכמובן שישנם גם גורמים שונים בחיי האדם המשפיעים על נטייתו המינית, כגון צפייה בתכנים פורנוגרפיים בגיל צעיר, צורך להרגיש אהוב ללא תנאי, קשרים מסובכים עם ההורים, הטרדה מינית ועוד ועוד.

אנו בדור של גאולה. קיבלנו כלים לריפוי הנשמות שנפגעו – ויש מוצא ב"ה גם בהיעדר זיכרון מודע של הטראומות או של הדפוסים שעברו אלינו בירושה. בתהליך הדורש המון רצון והמון אומץ מצד הפונה, והמון ידע, כלים וניסיון מצד המטפל.

אך יש טיפול ויש טיפול. "טיפול המרה" הוא ביטוי אומלל, פוגעני ומעוות, המעביר מסר שצריך כביכול "לשפץ" את האדם כאילו היה רכב במוסך. או, כמו שכתב הרב  בני לאו "יש מטפלים שנושאים בשורה 'לתקן' את האדם מנטייתו". ניסיון לשנות את הנטייה המינית מתוך נקודת מבט כזו מועד לכישלון – ולרוב רב בו הנזק על התועלת. 

וזהו עלבון לפסיכותרפיה לחשוד שזו הגישה של מטפלים מוסמכים (ולצערי אכן ישנה המון שרלטנות בתחום, כל מי שלמד איזה קורס אמון מטפל בדיני נפשות, זה טראגי אך זוהי סוגיה אחרת).

אסכם את העקרונות הכי בסיסיים של תהליך טיפולי:

  • המטפל עומד לרשותו של הפונה ומוכן  לסייע לו כמה שניתן כדי להקל על סבלו, אך ורק על פי בקשתו הוא! 
     
  • קבלת האדם ללא שום שיפוט כלל, עם המון אמפתיה אמתית ומהלב "באשר הוא שם". מתוך כך לסייע לו לקבל את עצמו בדיוק כמות שהוא ולזהות יחד אתו מה הוא מבקש לעצמו.
     
  • אין אנו מתעסקים בסימפטום. יורדים לעומק הכאב שיצר את הסימפטום. הנטייה המינית היא אך סימפטום לכאב עמוק יותר, ואנו מבקשים לטפל בשורש הכאב. כשמדובר באנרגיות מדורות קודמים על אחת כמה וכמה שקשה לזהות את השורש. בעזרת טיפול עמוק של שחרור דפוסים וטראומות – ניתן לרוב לרפא פצעי ילדות וטראומות עתיקות שיאפשרו לאדם לחיות כאדם חופשי, ללא כבלי העבר.
     
  • איננו מנסים לדכא את המשיכה המינית הקיימת, אלא מרחיבים את התשוקה המינית גם למין הנגדי. מניסיוני האישי, בעלי נטיות למשיכה לאותו מין הצליחו להינשא לבני המין השני, והם מלאי התרגשות ושמחה על התהליך שעברו.
     
  • הבסיס לכל התהליך: אמון שנמצאים באדם כל הכוחות הפנימיים הנדרשים על מנת לממש מאוויי גופו, לבו ונשמתו. 

מתוך חיבור לתפילה ולייחוד שמו של הקב"ה – אין גבול ליכולת לחיות חיים מלאי חופש ובחירה.

לסיום אמירה כללית לגבי טיפול: אנו בדור של גאולה והיחס לטיפול השתנה מקצה אל קצה בשנים האחרונות. יותר ויותר אנשים מאמינים בכוח ריפוי גוף-נפש ופונים לטיפול על כל תחום בחייהם . במקום להיות מקור לבושה כמו שהיה פעם ("אם הוא הולך לטיפול, סימן שמשהו 'דפוק' אצלו...") אדם שפונה לטיפול מבין שהוא זכאי לחוות חיי חופש פנימי, להתיר מעצמו את הכבלים של אמונותיו, ויכול לעבור תהליך התפתחות, לא כי הוא "לא בסדר" אלא אדרבה, כי הוא רוצה לפתח את כל כוחות הטוב והיושר הטמונים בו.

נעמי וולפסון, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית, מייסדת המכון "מטפלים מקול הלב" להכשרת מטפלים. מחברת הספרים "מרחק, נגיעה", "ודבק באשתו" ועוד.