מתוהו ובוהו אפשר לצמוח

כמה מדהימה התקופה הזו, בחוסר הביטחון הכללי ואובדן היכולת לשרטט איזה עתיד נראה לעין. חושך על פני תהום זה כאן.

הרב אהרון אגל-טל , כ"ה בתשרי תשפ"א

הרב אהרון אגל טל
הרב אהרון אגל טל
עין טובה שלומי שלמוני

כמה מדהימה התקופה הזו, בחוסר הביטחון הכללי ואובדן היכולת לשרטט איזה עתיד נראה לעין. חושך על פני תהום זה כאן.

אבל לתוהו יש תפקיד חשוב מאוד בהקדמה לבריאה. חייבת להיות עמדה נפשית של 'תהִיה'; של אחיזה רופפת בכל מה שמגדיר את המערכת הקיומית שלנו, כי היאוש מפנה את התודעה לצמיחה של דבר חדש לחלוטין. אין צמיחה לזרע שלא נרקב באדמה עד כמעט אבדן ואחר כך מגיע איזה כוח עלום שלוקח את כל החומרים שנצברו וממנו פתאום צומח פרח חדש, מלא יופי.

הרבה שנים שאנחנו חוקרים מה מקומה של התפיסה הפוסט מודרנית, המפרקת את היכולת להגדיר 'אמת'. שבָּזה למי שטוען שהוא מדבר בשמה ובטח כלפי מי שמוכן למסור נפש עליה. מנקודת המבט הזו טוב יותר לקיום האנושי לבחור באופן אקלקטי, את מה שטוב לו לתחושתו. כך כל אחד יכול לקבוע את מינו, זהותו או מה שנראה לו כאמת לאותה שעה. גם אם זה סותר עובדות מדעיות פשוטות.

היהדות עומדת איתנה מול הסחף הזה, כי נקודת המוצא שלה הוא אלוקים ולכן היא עסוקה במימוש רצונו ומגמתו ופחות נטרפת מן המהומה המחשבתית הזו.

אבל אולי גם לנו יש שימוש בפוסט מודרניזם למשהו קונסטרוקטיבי.
מה בעצם אנחנו מצפים מעצמנו כבני אדם?

הפוסט מודרניזם הכין את העולם היטב לתקופה כזו, שקשה באמת לומר טוב ומה לא. כיום זו כבר לא שאלה פילוסופית אלא ממש שאלת חיים ומוות. להגן על החיים פירושו לסגור את כולם בביתם? ומה תענה לאלו שמאבדים את מקור מחייתם? ומה תענה לאלו שאינם רואים אופק כלשהו בחייהם? היכן האמת נמצאת?

הספקנות וחוסר הביטחון עשויים להוליד יצירה חדשה לגמרי, כי אין לנו ברירה אלא לשוב אל הצורה הראשונית שלנו כבני אדם וזו מחייבת אותנו לשאול את השאלה הראשונית ביותר – "מה בעצם אנחנו מצפים מעצמנו כבני אדם?"

אנחנו בפרשת בראשית, שבה גם המקור לאותן שבע מצוות בני נח הידועות. לכאורה לא מצאנו מעמד מפורש וברור שבו מצוה אלוקים את בני נח באותן מצוות ומקורן הוא בלימוד מפסוקים שבספר בראשית (עיין סנהדרין נ"ו(: אבל מדברי הרמב"ם עולה תובנה מעניינת. במקום שבו הוא מפרט את שבע המצוות הוא אומר בין היתר: "אף על פי שכולם הם קבלה בידינו ממשה רבנו, והדעת נוטה להם, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטווה". כלומר אין כאן ציווי מדויק, אלא הדעת נוטה שכך הוא הציווי.

האם לפני הגילוי של התורה, העולם הוא הפקר? האם אין מוסר ופילוסופיה שמתפתחים מעומק התביעה של האדם למשמעות? בודאי שלא! כך מסביר הרב קוק זצ"ל את הדמיון שיש בין כמה הלכות שבתורה ובין חוקי חמורבי שנראים דומים מדי - המין האנושי התפתח היטב עוד לפני מתן תורה וכך נוצרו התאמות כאלה. (עיין אדר היקר עמ' מ"ב)
מה יכול לצמוח מתוך התוהו הזה?

בעומק הזהות הדתית לאומית מונחת תכונה יקרה מאוד של ישרות. של נכונות לקרוא את המציאות ולהבין שדרכה מתגלה אלינו השי"ת. בישרות הזו טמונה הזדמנות לניהול החיים האנושיים באופן מתוקן, אבל למעלה מכך את האפשרות למפגש חי עם דבר ד', המדבר אלינו מתוך החיים עצמם, על כל הגוונים השונים והמשונים שמרכיבים אותם.

בימים של חוסר ודאות שבינתים רק הולכת ומעמיקה, יש לאיכות הזו משקל רב ביכולת לבנות את העולם שאחרי המבול; בתיקון שאחרי התוהו.

כי הישר מסתכל למציאות בעינים ולומד אותה כדי להתמודד. כי הוא מסוגל להשתחרר מדוגמות ישנות ולשקול את דרכו שוב ושוב. ועכשיו ההזדמנות שלנו לשאול את עצמנו שוב – לאור האתגרים החדשים שהולכים ומתעצמים למולנו – איך אנחנו עומדים מולם? מהו הערך המיוחד שאנשי תורה נאמנים, שמכירים במציאות – מסוגלים לייצר עבור העם כולו?

פסק הזמן הזה וחולשתן של הדרכים הישנות, מחייבים אותנו לעסוק באמיתות הגדולות של חיינו - בייעוד שלנו כיחידים וכעם ולהביא בשורה חדשה לעם ישראל.


הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית