נגר: ניכור הורי זה לא משחק ילדים

רפי נגר (59) מקיבוץ אשדות יעקב איחוד הפגין במשך ארבעה חודשים בצומת צמח, נגד תופעת הניכור ההורי.

"בשנת 2013 בנותיי עזבו אותי בלי להגיד שלום ומאז לא ראיתי אותן יותר", מספר נגר לערוץ 7, "בפעם האחרונה שראיתי את כל אחת מהן, לפני 7 שנים, לא ידעתי שזאת הפעם האחרונה שאני רואה אותן. לא ידעתי שאני עומד לאבד אותן לנצח ושזאת הפעם האחרונה שהן הבנות שלי".

"עד היום, שבע שנים אחרי, אני הולך לישון בכל לילה עם מחשבות עליהן, כמו היכן הן, מה הן עושות בחייהן והאם הן חושבות על אבא שלהן לפעמים, ואני מתעורר בכל בוקר עם המחשבה הנוראה והבלתי נתפסת שהן לא בחיי יותר. בכל בוקר אני חייב לקום ולהמשיך לחיות עם הידיעה שגם היום לא אראה את אף אחת מבנותיי וזה הורג אותי בכל פעם מחדש.

''לא יצא לי להיפרד מהן פיזית, לכן בשבילי, למרות שהן אינן איתי, הן לא עזבו אותי מעולם. שלושתן נמצאות כל הזמן בלבי, במוחי ובמצב הקיומי שלי כאבא. יתכן שמה שתיארתי לכם כאן הוא המשמעות הטהורה של להיות אבא בלי מרכאות".

בנותיך כבר בגירות ולמרות זאת אתה נאבק יום יום, למה?

"בנותיי בגירות. החוק לא יעזור לי. ניסינו מגשרים, טיפולים, מתווכים, שום דבר לא עזר. נשאר לי רק לעמוד בצומת צמח עם השלטים, לצעוק את צעקתי וצעקת האבות המנוכרים, להביע את ייאושי, לזעוק הצילו ולקוות לנס. אולי להמתין שמשהו יזוז, אולי אצל בנותיי, אולי אצל מישהו שיהיה אכפת לו מספיק ויהיה ביכולתו לעשות משהו למען הקשר ביני לבין בנותיי.

"אני לא מבקש הרים וגבעות. אני לא דורש מבנותיי לחזור לחיי מיד ולשכוח מהכול ולהמשיך כאילו לא קרה כלום, למרות שזה יכול היה להיות חלום שהתגשם. כל מה שאני מבקש כרגע, זה להיפגש ולשוחח עם בנותיי. חצי שעה, שעה. בפתיחות, בלי מרירות ובלי יותר מדי אנטי. שיגידו לי מה קרה, שיספרו לי למה הן לא מדברות אתי, שיגידו לי מה שהן רוצות להגיד לי, אם יש להן מה להגיד לי. אולי שישמעו מה שיש לי להגיד. תבינו, הן מעולם לא דיברו אתי מאז שהקשר בינינו נותק. הן ניתקו קשר ממני בלי שהן או מישהו יגיד לי למה. אמרו לי 'הכל בסדר הכל בסדר' ונעלמו מחיי''.

להבדיל מהפגנות בבלפור אתה עמדת שם לבד למרות שהסיפור שלך נוגע בעשרות אלפי גברים ונשים בישראל.

"זה מתסכל שלא מצטרפים אלי. קשה מאד לעמוד לבד בצומת, בחום הלוהט של יולי אוגוסט ספטמבר ולראות שאף לא אחד מצטרף למאבקי ואין הכרה, אין הזדהות ואין תמיכה. אני לא מחפש הערכה ולא מדליות, ממש לא. אני מבקש הצטרפות, הכרה בי ובמאבק שלי".

לאנשים היום אין כוח לבוא ולהפגין?

"יתכן שאנשים פוחדים. יתכן שחלקם בבית משפט וחושש שהשופטים יתנקמו בהם. כנ"ל חוששים ממשרד הרווחה. אבסורד, אבל נכון, העו"סיות, במקום לעזור, פעמים רבות הן רעות מאד לאבות גרושים. בנוסף, אנשים עובדים, עסוקים. אולי הם חושבים שהמאבק שלי חסר תוחלת. אולי הם חושבים שהמאבק שלי חשוב, אבל מספיק להם שאני עושה אותו. כפי שאתה רואה, יש הרבה יתכן ואולי כאן. אין לי תשובה מדעית''.

מי אשם במצב?

"שאלה קשה. חוסר ידע והבנה של נושא הניכור ההורי, אצל שופטים ושופטות, אצל עובדי ועובדות הרווחה, יחד עם עורכי דין גרועים, שרלטנים, או סתם פחדנים, גורמים לסחבת ארוכה מאד בבתי המשפט, בתסקירים ובדיונים. בזמן הארוך מאד שנוצר, במשך שנים, גדל הקרע בין ההורה המנוכר לילדיו, עד כדי כך שאי אפשר לתקן. לדעתי, אחרי מספר חודשים מועט של ניכור הורי, בלתי אפשר להחזיר את המצב אחורה, לקשר שהיה. האבא מאבד את הסמכות ההורית שלו, את כבודו, את מקומו כאב במשפחתו ואת השפעתו על ילדיו.

עברנו את תקופת החגים. זה הרבה יותר קשה בחגים מאשר ביומיום?

"תקופת החגים קשה מאד לאבות מנוכרים. מצד אחד לא עובדים ויש הרבה זמן פנוי לחשוב, לזכור ולהתגעגע, מצד שני מדובר בחגים שבהם משפחות מתאחדות, מתכנסות, חוגגות ושמחות והחסך מורגש עוד יותר אצל אבות גלמודים שרוצים לחגוג עם ילדיהם, להיות שותפים לשמחת החג. הגעגועים קשים מאד. להערכתי, בתקופת החגים הדיכאונות גדלים ויש יותר ניסיונות התאבדות".

איפה הרשויות המדינה בכל הסיפור?

"קשר השתיקה. להערכתי, לא רק שהמדינה, באמצעות שלוחותיה, הרווחה, הסיוע, המטפלים, המשטרה ובתי המשפט, לא עוזרת. להיפך, היא יוצרת קרעים ונתק בין אבות לילדיהם ואף מגדילה אותם. יש כאלה שאומרים שבעסקי הגירושים והניכור מתגלגלים מיליארדי שקלים בשנה ויש בעלי אינטרס שהם לא ייפסקו. ניכור הורי הוא מצב לא הגיוני, לא טבעי ולא נתפש בשכל. לכן הרבה אנשים ונשים, רבים מהם בעמדות מפתח ושליטה בנושא הניכור ההורי, עושים טעויות קשות מאד. הם והן פועלים לא נכון, מבזבזים זמן יקר ואבוד שלא יחזור וגורמים לנזקים גדולים יותר מאשר לתועלת כלשהי".

ולמרות הכל יש גם ביקורת ברשתות נגדך?

"אני עונה למבקריי, נכון שאתם לא מסוגלים לדמיין מצב שבו אתם לא רואים, לא פוגשים ולא מחבקים את ילדיכם במשך שנים? אתם לא מאמינים שזה אפשרי וזה לא נתפש בשכל שלכם, נכון? אז על סמך מה אתם שופטים אותי ואת חבריי ? אין בקשת סליחה גדולה יותר מזו שאני מבקש מכל אחת מבנותיי, אבל הן לא שומעות ולא מקבלות אותה.

מה המסר שלך היום לנשים המנכרות?

''אני פונה לכל אימא ולכל גרושה של איציק, דני, שלומי, ראובן וכל אבא אחר. עצרו בבקשה. קחו רגע, נשמו לאט. קחו צעד קטן לאחור. חישבו קצת על הסבל העצום שאתן גורמות לגברים לשעבר שלכם והגידו לעצמכן אם אתן הייתן עומדות בסבל כזה. האם אתן הייתן יכולות לעבור את אותו סבל, של ניתוק מילדיכם, בלי לחבק, לראות, לנשק ולאהוב אותם מקרוב, בכל יום?".

לסיום אומר נגר, "בשבילי, לעמוד בצומת צמח, להפגין עם השלטים ולהניף "מבקש לראות את בנותיי, נכדתי ונכדי" היה סוג של קיום קשר עם בנותיי. דבר שעזר לי להחזיק מעמד, במשבר המתמשך של אבדן בנותיי. מספר נגר, "כאשר יצאה הנחיה שאסור להפגין במרחק יותר מק"מ מהבית והבנתי שלא אוכל להמשיך לעמוד בצומת צמח במשך מספר שבועות, נשברתי. משהו התנפץ בתוכי. נוצר בי חלל גדול ותחושת אבדן עצומה. לעמוד בצמח היה בשבילי להראות לבנותיי שאני קיים ועכשיו גם את זה אין לי. עכשיו הן לא רואות שאני קיים".