האם הדרך ליציאה מהסגר היא דרך היזמה הפיראטית של החרדים?

הרב ראובן ספולטר מסביר על בעייתיות הטיפול בחולים בקורונה בבתי החולים וקורא לבחון אימוץ היוזמה החרדית לטיפול ביתי בחולים

הרב ראובן ספולטר , כ"ו בתשרי תשפ"א

הרב ראובן ספולטר
הרב ראובן ספולטר
צילום: באדיבות המצולם

במשך עשור כשתפקדתי בתור רב קהילתי בחו"ל, שמעתי לא פעם ולא פעמים שהמקום הכי גרוע להחלים מחולי רציני הוא בית החולים.

בבית החולים קשה מאד לישון עם רעשים וההפרעות האינסופיות. המוסד מלא זיהומים מסוכנים שמגיעים לבניין דרך שאר החולים ומחלתם. ומעל הכל, מהותו של בית חולים גונב מכל מטופל את כבודו האישי. 

הרי מתי איש או אישה מבוגרת שוכבים במיטה או מסתובב במסדרונות בניין ציבורי בפיג'מה, כשגופו נחשף לזרים רבים מאד של אנשים שבאים לראות, לגעת, למדוד חום, וכמובן לעזור, אבל לא באמת מכירים את החולה, את פרטי המקרה שלו, ואת המורכבות לא רק של חוליו, אלא גם של החיים האישיים שלו?

בעידן של מגפת הקורונה, הפחד מבתי החולים עלה פי אלף, ובמיוחד לאנשים בגיל השלישי שמפחדים שכניסה למחלקת הקורונה תהיה חד-כיוונית, כניסה ללא יציאה בחיים. בנוסף, ראו אינסוף אייטמים על כך שבמשך השהייה במחלקה הארורה הזאת, במצב הכי טוב, לא יראו את פניו האמיתיים של אף בן אדם. הם אפילו לא ירגישו את חמימות של הנגיעה האישית של הרופא או האחות, המכוסים בפלסטיק אטום כדי להגן על עצמם מהחיידק. ושלא נדבר על הבדידות והניתוק המוחלט מחברים ובעיקר מחברי המשפחה.

הרי ברור שהקשר, הדאגה, הטיפול והעיסוק האישי של בני משפחה בחולה מאושפז לא רק משפיע על מצבו הרוחני והנפשי.  מחקרים רבים מוכיחים שמציאות תדירה של חברי משפחה משפיעה ישירות על הטיפול הרפואי שאותו חולה מקבל מצוות בית הרפואי.

עם כל זה, לא עצרנו לרגע לחשוב לעצמנו: האם מחלקת קורונה כברירת מחדל היא האופציה הטובה ביותר לטיפול בחולי קורונה? אנו לא חשבנו. אבל הרבה מאד חולים במגזר החרדי כן שאלו את עצמם שאלה קריטית זאת והגיעו למסקנה הברורה והפשוטה שעליהם לעשות ככל יכולתם להתרחק כמה שאפשר מבתי החולים.

מתוך הנתונים שעולים מתוך הדיווחים בתקשורת, ככל הנראה הם צודקים. 

רוב מוחלט של חולים אלו מחלימים, ואלו שלצערנו מצבם מתדרדר בסוף אכן מגיעים לבית החולים לטיפול אינטנסיבי יותר. נדמה לי שבבהלה של המגפה והסגרים האין-סופיים, שכל מטרתם היא להוריד את העומס מבתי החולים, שכחנו לשאול את עצמנו השאלה הבסיסית ביותר: האם ניתן להוריד את העומס בדרך פשוטה יותר? האם לא עדיף שיקום בביתם האישי של החולים, עם טיפול הולם של רופאים, בני המשפחה, ארגוני חסד, וגם המערכת הרפואית הרשמית?

בדרך כלל, שינויים כאלו אף פעם לא באים מלמעלה. 

הרי כל "מקבלי ההחלטות" גדלו והגיעו אלינו מעולם הרשמי של המערכת: קופות החולים, בתי החולים, הממסד. האם הם בכלל מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה ולהבין שבהרבה מאד מקרים, החלמה מקורונה תבוא פחות מפיקוח של האחות (המקצועית ככל שתהיה) מאחורי המגן הפלסטיק האטום, אלא יותר מטיפול אהוב ומסור של הנכד (שהקורונה לא מסוכן לו בכל מקרה), בביתו האישי המוכר והאהוב?

אולי מתוך המרד הלא-רשמי של חברי החברה החרדית מצאנו נקודת מוצא לכלל העם הישראלי. 

ביום שלישי, הופיע בתוכנית "קלמן-ליברמן" בכאן רשת ב' פרופ' גבי ברבש, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר. להפתעתי, פרופ' ברבש דיבר דווקא על האפשרות להקים מנגנון פורמאלי לטיפול ביתי בחולי קורונה. אולי, הוא הודה, שאנו לא צריכים לאמץ את כללי המערכת הבריאות העולמית, שקובעת מיהו חולה "קשה" שחייבים לאשפז.

"אם אני מחר עם קורונה, חס וחלילה, ואני רואה שיש לי חמצון של 90, ויש רופא צמוד ומיכלי חמצן, אני מעדיף להישאר בבית. אני לא רוצה ללכת לבית חולים. כמו שהם בנו בצורה פיראטית...את המערכת שלהם, מה היה קורה אם קופות החולים היו מקימות צוותים כאלה? ...אני לא בטוח שאנחנו לא נגררים לטיפול בהרבה מידי חולים בבתי החולים שאם הייתה מערכת טובה יותר לטיפול בהם בקהילה..." 

פרופ' ברבש הודה שאשפוז במחלקת קורונה עושה לחולים אלה "כמו זומבים" – טיפול מרחוק, מבודד מצוות הרפואה והמשפחה. "אני היום, אחרי שראיתי את הכתבה הזאת...אני עדיין חושב שצריכים לשאול את השאלות האלו." 

הלוואי.

אם מדינת ישראל תאמץ בצורה רשמית את שיטתם של החרדים - שבמקום לאשפז ישירות, קודם כל נביא את הציוד הנדרש והטיפול הרצוי לחולה בביתו, ורק במקרים שהם באמת דחופים נפנה אותם לבתי החולים - אולי ניתן יהיה לשחרר את רוב האוכלוסייה הבריאה לחזור לחיים הרגילים. 

אולי, היזמה הפיראטית של החברה החרדית, היא הדרך לשקם את המדינה כולה.

ראובן ספולטר שרת בתור רב קהילה בקהילות בארצות הברית במשך עשור, ועלה ארצה לפני כ-12 שנה. עד פרוס מגפת קורונה, הוא ניהל תכנית "עמיאל בקהילה" של רשת אור תורה סטון, ששלחה משלחות מטעם מדינת ישראל לעשרות קהילות יהודיות קטנות בעולם. כיום הוא המייסד של אתר "כיתה", המאמצת שיטה הכיתה ההפוכה להוראת לימודי קודש דרך האינטרנט.