במספר רשויות מקומיות החליטו לקחת את נושא ההתמודדות עם הדבקות הקורונה לידיים ולא להמתין למשרד הבריאות ולהנחיות מלמעלה. אחת מהרשויות הללו היא קרית יערים וראש המועצה שם, יצחק רביץ, מספר:
"בגל הראשון היינו בשיא שלילי. משבת זכור אנחנו באירוע הזה ומקדימים את הממשלה, קרית יערים הייתה סגור גם לפני שהממשלה החליטה על סגר. בתי הכנסת נסגרו הרבה לפני שהממשלה דיברה על זה. מתפללים בחוץ. כולם כאן עם מסכות כמו באיזו מעבדה. מפקד תחנת הראל, שאנחנו תחת אחריותם, מספר שהצוות שלו הסתובב כאן בשמחת תורה ואנחנו מקבלים V מלא על שמירת ההנחיות".
האם מדובר במשהו מיוחד שקורה בקרית יערים? רביץ משיב וקובע כי "הציבור החרדי דבק בהנחיות ומקפיד מאוד, לא רק בגלל שהממשלה מבקשת אלא בגלל הציווי התורני של ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". להערכתו תשומת הלב הביקורתית של התקשורת נובעת מכך שהתקשורת בוחרת להתמקד במגזר זה. "אם תשלח יותר תקשורת לתל אביב תמצא שם הפרה רבה יותר מאשר במקומות החרדיים".
"זה שאלה של אופי ונכונות של כל אדם לקחת אחריות. אדם שומר תורה ומצוות נמצא בבית הכנסת שעות רבות וכשחותכים לו את זה זה מאוד קשה", אומר רביץ. שאלנו אם יש ממש בטענה לפיה הציבור החרדי ראה את המתקפות עליו למרות ששמר על כל ההנחיות ולכן החליט להרפות מעט את ההקפדה על הכללים, והוא משיב:
"הציבור החרדי מרגיש בגלות בתוך גלות, כעת זה קורונה ולפני כן צבא או הדרה. יחסי חרדים חילוניים מלווים אותנו במשך כל שנות קיום המדינה, מפלגות קמו ונפלו על זה. לא בגלל זה נשנה את אורח חיינו ולא בגלל זה נקל בתקנות. גם אם ישימו את עדשת המצלמה בבית כנסת מסוים וימחזרו חומרים זה לא יפגע באחריות שלנו". עוד הוא מעיר כי התרופפות השמירה על ההנחיות מתרחשת בעיקר אצל צעירים ללא קשר למגזר: "גם בהפגנות בלפור ניתן לראות בעיקר צעירים וכך גם בציבור החרדי. האנשים המבוגרים רציניים ולא משחקים באש".
באשר למתרחש במועצה שלו, מה שהביא לירידה הדרמטית במספר הנדבקים, מספר רביץ: "מתחילת האירוע אנחנו במשמרות משבע בבוקר ועד חצות, מקבלים את שמות החולים ובתוך 10-15 דקות יודעים לבודד את החולה ואת סביבתו ולעצור את שרשרת ההדבקה. הקמנו מערך אפידמיולוגי עצמאי שקיבל כעת את ההכרה ממשרד הבריאות".
"הצלחנו בטיפול במבודדים ובחולים", אומר רביץ ומסביר את האתגר העומד בפני הצוותים השונים. "קל לומר להם להיכנס לבתים, אבל מה הם יעשו בבית? אין שם תמיד די אוכל, יש צפיפות בגלל המשפחות הגדולות, צריך להפיג את הבדידות. זה מערך שלם שעובד ללא חופשות".
"אם חוקר של משרד הבריאות מתקשר לחולה שאומר לו שהוא התפלל בבית כנסת מסוים זה נגמר בכך. לעומת זאת, כשזה חוקר שלנו הוא מכיר את בית הכנסת, הוא שואל את החולה באיזה אגף התפללת, באיזו כניסה נכנסת, אנחנו יודעים מי עוד התפללו שם וכו'".
לטעמו של רביץ ניתן להעתיק את המנגנון הזה גם לערי ענק והדברים אינם תלויים בכך שמדובר במועצה בה רק 7,000 תושבים. "גם עיריית ניו-יורק יכולה לעשות את מה שאנחנו עושים. מחלקים את העיר לאזורים ולכל אזור יש אחראים, לכל בניין יש ראש בניין שיודע לתת מידע על מה שקורה אצלו בבניין, מי חולה מי מבודד וכך גם יודעים מה צרכי כל חולה וכל משפחה".
הקמת הצוותים מצריכה מטבע הדברים לא מעט השקעה כלכלית ובהקשר זה משבח רביץ את מעורבותו של שר הפנים אריה דרעי שהוסיף סיוע כלכלי מעבר לחבילת הסיוע הבסיסית. עם זאת הוא מדגיש כי למשימה נכנסה המועצה בבהילות ומבלי לשקול אם יהיה סיוע כלכלי או לא "כי הבנו שיש כאן עניין של הצלת חיים".