מה אומרת לנו המגפה?

בשעה שמתרגשות עלינו צרות, התורה מדריכה אותנו לא רק להכפיף את הראש ולהמתין שיעברו מעלינו, אלא לנצל אותן להתבוננות במעשינו

הרב אליעזר מלמד , כ"ז בתשרי תשפ"א | עודכן: 07:50

הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד
צילום: הר ברכה

מגפת הקורונה היא אירוע עולמי שעשרות שנים לא חווינו כמותו. לא ברור עדיין עד כמה חמורה סכנתה של המחלה, אולם די בסכנה הידועה עתה כדי לשבש את כל סדרי החיים בכל העולם.

מנהיגים רבים, על פי עמדת הממסד הרפואי, החליטו להכניס מדינות שלמות לסגר. בתי תפילה רבים נסגרו, התיירות הושבתה, בתי עסק רבים נסגרו, אירועי תרבות התבטלו, מאות מיליוני אנשים פוטרו.

כל מה שקורה לנו נועד לעורר אותנו לחשבון נפש, כדי שנסור מהרע ונדייק את הבחירה בטוב, וכפי שאמרו חכמים (ברכות ה, א): "אם רואה אדם שייסורין באין עליו - יפשפש במעשיו, שנאמר (איכה ג, מ): 'נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה''; פשפש ולא מצא - יתלה בביטול תורה, שנאמר (תהילים צד, יב): 'אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ־הּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ'". הרי שחובתנו לערוך חשבון נפש ולהתבונן בלקחים שאפשר בינתיים להפיק מאירוע עולמי זה. כיוון שמדובר במגפה עולמית, חשבון הנפש צריך להיות כלל־עולמי, ומתוך כך עלינו לגזור את חשבון הנפש הלאומי שלנו, ושל כל יחיד ויחיד מאיתנו.

תהליך הגלובליזציה

בדורות האחרונים, בעקבות השיפור בדרכי התחבורה והתקשורת, העולם כולו עבר תהליך של גלובליזציה. חברות ועמים רחוקים נעשו קרובים. בעבר רק סחורות נדירות נמכרו ממדינה למדינה, ואילו כיום גם סחורות פשוטות ביותר מיוצרות במדינות עניות בקצה אחד של הגלובוס כדי להימכר בקצה השני. בעבר הרחוק תהליך מעבר של רעיונות ואופנות ממדינה למדינה ומארץ לארץ נמשך דורות, ואילו כיום הוא יכול להתרחש בתוך שנים ספורות. בעבר הרחוק עברו לעיתים מאות שנים עד שתגליות מדעיות עברו מארץ אחת לאחרת. בהמשך התהליך התקצר, וכיום מדענים בכל רחבי העולם משתפים פעולה, וכל תגלית הופכת מיד לתשתית למחקרים נוספים.

החיוב והשלילה

ככלל, תהליך הגלובליזציה הוא חיובי. בזכותו שיתוף הפעולה בין האנשים, החברות והעמים גבר מאוד. המחקר המדעי פרץ גבולות. שיתוף הפעולה בייצור ובמסחר הוזיל את מחיר המזון והסחורות. רוב האנשים חיים כיום ברמת חיים שבעבר הייתה נחלת העשירים בלבד, תוחלת החיים עולה, ואף המלחמות מתמעטות.

אולם במקרה של התפרצות מגפה - הגלובליזציה הפכה לרועץ. בתוך שבועות ספורים, דרך מטוסים ואוניות, התפשט נגיף הקורונה למדינות שמובילות את הגלובליזציה - ארה"ב ואירופה. ואף אחד לא יכול להבטיח לנו שלא יתפתחו נגיפים מסוכנים יותר בעתיד.

הקשרים החיצוניים לעומת הפנימיים

תהליך הגלובליזציה הניח את הדגש על הקשרים החיצוניים שבין מדינות, חברות ואנשים, ובתוך כך גרם להזנחת עולמם הפנימי של האנשים, החברות העמים. הגלובליזציה הביאה לשגשוג גדול כל כך, עד שלרבים היה נראה שההצלחה תלויה אך ורק בהרחבת הקשרים עם עוד גורמים מבחוץ, וכל מה שלא היה קשור לכך - הוזנח. ככלל, בדורות האחרונים אנשים שחיו את הגלובליזציה הנהיגו את העולם מבחינה פוליטית, כלכלית ומדעית. במדינות רבות לימוד שפות, ובמיוחד אנגלית, הפך למקצוע מרכזי, שעתיד לסייע להצלחת התלמיד והחברה. נדמה היה שמעמדן של המדינות והעמים הולך ונחלש; חברות וארגונים גלובליים עומדים להחליפן. והנה עתה, בעקבות מגפת הקורונה, הגבולות בין המדינות נסגרו, ופתאום התברר שיש למדינות כוח עצום. אדם נוכח לדעת עד כמה הוא תלוי בחברה המקיפה אותו ובמשפחתו הגרעינית.

הזנחת העולם הפנימי

אם נסכם, ניתן לומר שיחד עם הברכה שבגלובליזציה, השגשוג הכלכלי והמדעי והרחבת הדעת, העולם הפנימי הוזנח. זה בא לידי ביטוי בכל מעגלי החיים. מדינות ועמים השקיעו מאמצים אדירים בפיתוח קשרים חיצוניים, ובתוך כך הזניחו במידה רבה או מועטה את שפתם, אמונותיהם ותרבותם, על כל החוזקות המיוחדות שבהם.

לכאורה ניתן היה לחשוב שהעמים שהובילו את הגלובליזציה לא ניזוקו מכך. אולם מבחינות מסוימות הם ניזוקו יותר מכולם. כיוון שתודעתם מופנית בעיקר לקשרים החיצוניים ההולכים ומסתעפים ומתרחבים, הם נוטים להזניח את קהילותיהם ומשפחותיהם. כך שניתן למצוא התאמה בין עוצמת תהליך הגלובליזציה לפיחות במעמד המשפחה. ככל שחברה מדגישה יותר את ערכו של האדם הגלובלי, כך הסיכוי שבניה יקימו משפחות יציבות פוחת. לכן חברות שחוות באופן מלא את הגלובליזציה מתמעטות, מפני שממוצע הילדים לאישה קטן משניים.

כמדומה שגם בעולם הרוח הדבר בא לידי ביטוי. כבר עשרות שנים שלא קמו פילוסופים וסופרים גדולים, ואולי הם קיימים אלא שאינם זוכים להכרה, מפני שתהליך הגלובליזציה מטיל צל כבד על עולם הרוח, ומבליט רק את התופעות החיצוניות שלו.

טענות השמאל

לא כללתי בצד השלילה של הגלובליזציה את טענות השמאל על קיפוח חברות נחשלות, מפני שמבחינה כלכלית הועילה הגלובליזציה גם לחברות נחשלות, ובסיועה הרעב והעוני בעולם הצטמצם.

אגב, כל הטענות כנגד הגלובליזציה שהזניחה את העולם הפנימי נכונות כלפי השמאל שהדגיש את הכלכלה, ורוקן את האדם מעולמו הפנימי, הרוחני והאמוני. הדגיש את השוויון בין כל האנשים ורוקן את העמים והחברות מערכיהם המיוחדים. לכן בחברות שהשליטו על עצמן את ערכי השמאל, מעמד המשפחה נחלש לא פחות ממה שנחלש בחברות השפע הגלובלי. כך יוצא שעמים שבחרו בשלטון קומוניסטי התמעטו, או לכל הפחות לא צמחו מבחינה דמוגרפית כמו עמים הדומים להם.

החזרה למעגלים הפנימיים

כמו בכל אירוע שעובר עלינו, אפשר להתעלם מהמשמעויות שלו, תוך המתנה מתוחה לחזרת מסלול החיים לתקנם. אולם הדרכת התורה היא להתבונן בכל מה שקורה לנו, בין טוב ובין רע, להבין יותר את חיינו על הטוב והרע שבהם, ולהפיק לקחים לעתיד. כמדומה שהלקח הראשון שעלינו ללמוד ממגפת הקורונה הוא לשים לב יותר למעגלים הפנימיים של חיינו. הסגר שמיליארדי אנשים חוו הכריח אותם להתכנס לבתיהם, והעניק להם הזדמנות להתבונן בעצמם, בחייהם, בבני משפחתם. ועוד יותר פנימה - הסגר העניק לכל יחיד הזדמנות לשים לב יותר לעולמו הפנימי, לאמונתו ולמשמעות חייו. נפרט מעט.

התפילות

אנו רגילים להתפלל במניין בבתי כנסת מכובדים, במיוחד בשבתות ובחגים, עד שנדמה לנו שבלא זאת התפילה אינה תפילה. אולם האם זה נכון? האם אין עיקרה של התפילה בעמידתו של האדם בפני בוראו?!

כאשר בחרתי להתפלל תקופה ביחיד, מפני שחששתי שהניסיון לדבוק בשמירת המניינים יגרום להפרת הנהלים, חזרתי להתבונן במצוות התפילה והלכותיה, ומצאתי שעיקר התפילה מתקיימת ביחיד כמו במניין. נכון שיש מעלה לתפילת הציבור על פני מעלת תפילת היחיד, כמו מעלת העולם הגלובלי על העולם המצומצם של המדינות, אולם כששוכחים את מעלת תפילת היחיד, התפילה מתרוקנת מחלק משמעותי מתוכנה, וגם כאשר אדם מתפלל בציבור תפילתו עלולה להיות חלולה, כמצוות אנשים מלומדה.

ההקפות

לקראת שמחת תורה התלבטתי אם לנסות לקיים הקפות, וחשבתי שמצבנו הוא כמצבו של אדם שלא זכה להשיג אתרוג לארבעת המינים לסוכות: כשם שאין טעם שיתאמץ ליטול ארבעה מינים עם לימון במקום אתרוג, כך אין טעם לקיים הקפות שאין אפשרות לשמוח בהן כמקובל. קל וחומר כאשר יש חשש שהניסיון לקיימן יגרום להפרת הנהלים שנועדו לשמירת הבריאות.

ושוב חזרתי להתבונן במצוות החג, שעיקרה לשמוח שמחה יתרה בה', בישועתו ובתורתו, וגם שלא בציבור מצווה על כל אדם לקיים את השמחה כראוי ולהוסיף בלימוד התורה המשמחת. ואם אינו מצליח לשמוח וללמוד, הרי שכנראה הדגיש יותר מדי את המעגלים החיצוניים (הגלובליים), ועולמו הפנימי הוזנח והתרוקן, ועליו למצוא את הדרכים לדייק את דרכיו כדי שיוכל לשמוח יותר עם עצמו ועם בני משפחתו.

החינוך

גם החינוך עבר מעין תהליך של גלובליזציה. ממצב שבו ההורים הם האחראים הבלעדיים על חינוך הילדים והעברת המורשת, כאשר המשפחה המורחבת והקהילה מסייעות להם - למצב שבו המורים, המוסדות, בתי הספר, תלמודי התורה, הישיבות והאולפנות הם האחראים העיקריים על החינוך.

ושוב עלינו לחזור ליסודות, שההורים הם האחראים על החינוך, וכפי שאמר משה רבנו לישראל לפני מותו (דברים לב, מו): "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". וכן לגבי העברת המורשת והייעוד המוטל על עם ישראל, שנאמר (דברים ו, כא-כה): "וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה... לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלוֹקֵינוּ, לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים, לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה".

וכן המצווה ללמד תורה היא בראש ובראשונה על ההורים, שנאמר (דברים ו, ז): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ". וממנה התרחבה לחכמי ישראל שהצטוו ללמד את תלמידיהם, שאף התלמידים נקראים בנים.

כמדומה שבשנים האחרונות ניתן להבחין ב"חריקות" במערכת החינוך שנשענת על המוסדות, במיוחד הפנימייתיים. המורים והמדריכים מתקשים לרתום את התלמידים לסדרי הלימוד והתפילה, ואנו נתבעים להחזיר את ההורים למקומם המרכזי, כמלווים ומדריכים את ילדיהם בתורה ובתפילה, ולהיעזר בבתי הכנסת הקהילתיים. לחזור אל המעגלים הפנימיים.

בלא לוותר על המעלות של תהליכי ההתרחבות בכל התחומים, אנחנו נקראים להעצים ולחזק את המעגלים הפנימיים שלנו, ומתוך כך נזכה לדייק את תהליכי ההתרחבות האישיים והגלובליים.

לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il