לעשות זום על הרגש

תקופת הלמידה מרחוק לא פשוטה עבור הילדים וגם לא עבור הוריהם. לפעמים כדאי להוריד את הרגל מדוושת השלמת הפערים הלימודיים. דעה

יערה שילה , כ"ז בתשרי תשפ"א

יערה שילה
יערה שילה
צילום: Kopitchinski Reuven ראובן קופצ'ינסקי

זה זמן אני תוהה אם הגיעה העת להרפות מהלמידה מרחוק. להרפות מהילדים ולחשב מסלול מחדש. המחשבה הזו מגיעה אליי אחרי שיחת מצוקה שקיבלתי מחברה. אצלה בבית יש ארבעה ילדים, בני 12, 9 וחצי, 8 ו־5. נראה לי שניתן לומר שיש בתים רבים כאלה בישראל. היא עובדת חיונית ובעלה גם. הם מנסים לעשות משמרות ומנסים לעשות סדר בזומים ובלמידה. מעבר לצד הטכני - אין מכשירים לכולם וצריכים להסתדר גם עם טלפונים, האינטרנט מדי פעם נופל - היא אומרת ובצדק: "אינני יכולה לתת לילדיי את התמיכה הלימודית, תעזרי לי".

הצעתי לה: תנתקו הכול, תכינו תפריט כתוב לשבת, תתחילו לבשל ולהתארגן יחד, נראה לי שיהיה לזה ערך אחר. והיא, בלחץ אטומי, אומרת לי: "הם יצברו פערי למידה". אנני יודעת מהיכן הגיעה לי לראש התמונה של הרב לאו בערך בגיל 8, יוצא ממחנה בוכנוולד עם מזוודה. אינני יודעת אם ידע לקרוא או מה היו ידיעותיו העמוקות. אני יודעת שהגיע רחוק מאותו מקום. בכלל, אני חושבת על הילדים שגדלו במלחמת העולם הראשונה והשנייה, האם הם למדו? בסך הכול, הילדים שלנו נמצאים איתנו, ואינם מאוימים ממוות ישיר. אני חושבת שבעת הזו צריך לחזק את הילדים רגשית. אינני נגד הזום ונגד הוראה מרחוק, אני רק חושבת שצריך לחשב מסלול היברידי שיהיה נכון לכל הצדדים בשותפות נאמנה.

אני שומעת כל מיני קולות של: "הנה, תבינו, זה חינוך ביתי". זו אמירה שגויה ומטעה, ואני אומרת זאת בתור אחת שהרהרה באפשרות של חינוך ביתי ומהר מאוד הבינה שזה לא מתאים לה. בחינוך ביתי יש כללים המותאמים לתכנים שהבית בוחר וכן למרקם המשפחה ולגודלה. להורים יש מראש הבנה איך לסדר את היום. כאן ההורים גם עובדים וגם צריכים פתאום לקבל אחריות על למידה של הילדים ביתר שאת, בלי שהתרגלו לכך לפני כן ובלי שיש תנאים מתאימים, הן פיזיים (מספר מחשבים מתאים) והן מבחינת הנוכחות ההורית בזמן הלמידה. בנוסף, לכל ילד יש צורך אחר בתוך הבית, זה לא ללמד את קבוצת השווים, אלא בית ספר רב־גילאי, וגם לכך צריך מומחיות.

אם כך, אתם שואלים, מה הפתרון? אני חושבת שעכשיו הכי חשוב להיות זמינים רגשית לעצמנו ולילדינו. להיות הורים טובים דיים ולעשות מה שניתן בסיטואציה שנוצרה. להרגיש את הדופק אצל כל ילד ולשתף את המורים. לדוגמה, אני הסברתי למורה שהילד סובל מעט מתשישות זום, ומחר הוא יגיע קצת מאוחר. בהמשך שוחחתי עם הילד ושאלתי אותו איך אני יכולה לעזור לו לצלוח את המצב. התחלנו שיח על המצב, על הזום, ועל מה עוד יעזור לו ולנו לעבור את התקופה החדשה.

הכותבת היא מומחית בגיל הרך - החוג לגיל הרך במכללת אפרתה, ממייסדי 'חינוך מלידה'