רפובליקת הבננות של נתניהו

התנהלותה המחפירה של מדינת ישראל נוכח נגיף הקורונה מחייבת את העומד בראשה לקבל אחריות - וללכת. דעה

ד"ר מאיר סיידלר , כ"ז בתשרי תשפ"א

ד"ר מאיר סיידלר
ד"ר מאיר סיידלר
ללא קרדיט צילום

בשנת 1982 הדף מנחם בגין את הלחץ האמריקני לוויתורים ביהודה ושומרון במשפט המיתולוגי "מדינת ישראל אינה רפובליקת בננות".

המונח "רפובליקת בננות" נטבע בתחילת המאה ה־20 על ידי הסופר האמריקני או. הנרי. הנרי כינה כך מדינות במרכז אמריקה שהשלטון בהן היה תלוי בארה"ב תלות מוחלטת מבחינה כלכלית וצבאית. הייצוא העיקרי במדינות אלה היה אז בננות, ומכאן השם.

אודה שהייתי אז גאה מאוד בבגין ובתגובתו, ובמדינת ישראל בכלל. אבל עם יד על הלב, בתוך תוכי ידעתי שזה לא לגמרי אמיתי. כי המאפיינים של רפובליקת בננות הם - נוסף על תלות מוחלטת בארה"ב - שחיתות, התנהלות פופוליסטית ושימוש בפוליטיקה תיאטרלית, נפוטיזם, הכפפת האינטרס הלאומי לאינטרסים אישיים ועוד. נכון, במדיניות הביטחון והחוץ, מדינת ישראל עמדה ועדיין עומדת על שלה. עם זאת, זה שנים רבות (כנראה מאז קום המדינה) רמת השחיתות הגבוהה בשלטון המקומי, תרבות פוליטית של פרוטקציות, כספים ייחודיים וחליפיהם וחליפי חליפיהם בהחלט משווים למדינתנו ניחוח של רפובליקת בננות. בעיניי, למרות השיפור בנתוני התחלואה בימים האחרונים, התנהלות הממשלה אל מול נגיף הקורונה היא ה'מכה בפטיש' והחותם האולטימטיבי להכרזה על מדינת ישראל כרפובליקת בננות.

למרות שאני, כמו רוב אזרחי המדינה, חבר בכמה פרלמנטים חשובים (בעיקר בקבוצות ווטסאפ), אין לי וכנראה גם לא תהיה לי בעתיד הנראה לעין דעה מוצקה באשר להתמודדות הנכונה עם נגיף הקורונה. אולם דבר אחד אני כן יודע: זו הפעם הראשונה בחיי שאני מתבייש במדינת ישראל. איך אנחנו נראים?! אני משוטט הרבה בתקשורת הבינלאומית. יש מדינות שמצליחות יותר במאבק בקורונה, יש שמצליחות פחות, יש גם כאלה שנכשלו. לאור אי־הוודאות האובייקטיבית באשר לנגיף המוזר הזה, הכול נסבל, ובעיניי אף נסלח. אולם לחלוטין לא נסבלת ולא נסלחת התנהלות המוכתבת על ידי שיקולים פוליטיים, אינטרסים קבוצתיים ודחפים אישיים. וזה בדיוק מה שקורה ברפובליקת הבננות שלנו. למיטב ידיעתי, אין בעולם המערבי כולו עוד מדינה אחת שבה מעורבים בקביעת המדיניות האמורה להגן על בריאות הציבור כל כך הרבה שיקולים זרים: החרדים, הערבים, רוטציה או בחירות, משפטי נתניהו, שיקולי תזמון לא ענייניים, יריבות אישית ועוד.

באחריות לכל זה נושא הקודקוד. אני לא מאמין שאני כותב את זה. מאז ששמעתי בפעם הראשונה את השם בנימין נתניהו - כאשר היה שגריר ישראל (מוצלח מאוד, איך לא) באו"ם - התרשמתי מיכולותיו. בלילי הבחירות הארוכים שבהם היה מועמד לראשות הממשלה, ציפיתי בדריכות לתוצאות וקיוויתי שייבחר, ושוב ייבחר, ושוב ייבחר. הערכתי כלפיו רק גדלה עם השנים. מדובר במנהיג שיודע לנווט מדינה. ואשר לתיקי נתניהו? טוב, זה שהוא לא בדיוק דמות סגפנית דוגמת מהטמה גנדי, ידעתי. עם זאת, האפשרות שהזרוע הארוכה של האליטה השמאלנית, עם שנאתה הפתולוגית לנתניהו ועם הכוח שיש לה במוסדות המדינה הלא נבחרים, מצאה דרכים להשפיע על החקירות, נראית לי סבירה בהחלט. לכן לא 1000, לא 2000, לא 3000 וגם לא 4000 גרמו לשינוי בעמדתי. כשקראתי, לפני מגפת הקורונה, שנתניהו שואף להיכנס להיסטוריה כצ'רצ'יל הישראלי, לא לגמרי פסלתי (לידיעה: צ'רצ'יל נבחר בשנת 2002 במשאל BBC לבריטי הגדול בכל הזמנים!).

אבל עכשיו די. אם צ'רצ'יל, אז צ'רצ'יל עד הסוף. במערכת בחירות שהתרחשה חודשים ספורים אחרי ניצחונו המזהיר על גרמניה הנאצית, היה צ'רצ'יל זחוח דיו כדי לומר שאם הלייבור ינצחו הם ייאלצו להיעזר ב"סוג של הגסטפו" כדי לממש את מדיניותם הסוציאליסטית. לעם האנגלי היה כבוד עצמי. פגיעה שכזו באינטליגנציה שלו הוא לא היה מוכן לשאת מאף אחד, גם לא מהבריטי הגדול בכל הזמנים. והעם הוריד את צ'רצ'יל מהשלטון.

נתניהו נטל קרדיט מלא על הטיפול בגל הראשון של הקורונה. הוא חייב ליטול אחריות מלאה על הגל השני ועל המצב שאליו הובילה אמירתו האבהית קמעה "צאו לבלות", שליוותה את הפתיחה החפוזה והפופוליסטית של הכול בבת אחת. אינני יודע מה היו השיקולים שהביאו אותו לכך, אבל ענייניים הם לא היו. איך אני יודע? פשוט מאוד: עוד לא שמעתי ולו הסבר אחד מתקבל על הדעת למהלך שעשה ולאמירה האומללה "צאו לבלות". בגלל זה, ורק בגלל זה, נתניהו חייב לפנות את מקומו.

הכותב הוא מרצה בכיר לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת אריאל ומלמד באוניברסיטת בר אילן