קריעת הגבר

מינוי תא''ל יניב עשור לראש אכ"א שנראה כצעד הגיוני ולגיטימי בעיני מקבלי ההחלטות בצה"ל, הצליח לקומם את ארגוני הנשים.

חגית רוזנבאום , כ"ח בתשרי תשפ"א

האם מינויו לתפקיד מבשר על אופק חדש אליו מוביל הרמטכ"ל? תא"ל יניב עשור
האם מינויו לתפקיד מבשר על אופק חדש אליו מוביל הרמטכ"ל? תא"ל יניב עשור
צילום: דובר צה"ל

"לפעמים אנחנו נוסעים שנינו ברחוב שקט לגמרי", מתאר אפרים קישון באחת ההומורסקות המשובחות שלו, "ולפתע משמיעה הקטנה צריחה מבוהלת להחריש: 'אפרים! א פ ר י ם !'. כהרף עין אני שובר את ההגה לרסיסים, עולה על המדרכה, דורס מספר פחי זבל קולניים, ונתקע בתריס הברזל של מכבסה אלמונית.

''אני מכבה את שארית המנוע ומסתכל מסביבי, והנה אין ברחוב הזה אף נפש אחת לרפואה, אין בו אף כלי רכב אחד בטווח התנגשות, הרחוב הזה הוא שומם כמו הגליל העליון. 'אז למה צעקת?', אני שואל את אשתי הקטנה בפליאה מעורה בזעם כבוש, 'ל מ ה צ ע ק ת?'. 'אתה לא מרוכז', והיא מוסיפה תוך אנקה עמוקה: 'איך אתה נוהג? א י ך א ת ה נ ו ה ג?'".

הנוהג שלפיו נשים מסוימות מקפידות לקבול על כל מעשה של גברים, גם כאשר הללו פועלים בצורה מקצועית, מהוגנת וללא רבב, לא נעצר בתרבות הנהיגה המשפחתית של קישון ורעייתו. הציוץ שהפיקה בסוף השבוע שעבר מנכ"לית שדולת הנשים, מיכל גרא־מרגליות, בעקבות ההודעה על מינויו של תא"ל יניב עשור לתפקיד ראש אגף כוח אדם בצה"ל, נשמע כמו רטינה נוספת של ארגוני הנשים על צעד שבעיניהן הוא גברי מובהק, יהיו סיבותיו אשר יהיו.

תא"ל יניב עשור הספיק לטחון הרבה חצץ בשנותיו הארוכות במדים. בשלושים שנותיו בצה"ל בלטה תקופת שירותו כמפקד גדוד 51 של חטיבת גולני, שבמהלכה הוביל את הגדוד במבצעים נגד הטרור העזתי. גולת הכותרת הייתה פיקודו על קרב הגבורה בבינת ג'בל במהלך מלחמת לבנון השנייה, שבו איבד את סגנו, רועי קליין הי"ד. הגדוד איבד לוחמים רבים, אולם הקרב נחל גם הישגים, ועליהם זכה הגדוד בצל"ש יחידתי. בהמשך מונה עשור למפקד יחידת אגוז, ולאחר מכן שימש מח"ט גולני. בשלוש השנים האחרונות כיהן כראש אגף המבצעים בצה"ל.

את מינויו על ידי הרמטכ"ל אביב כוכבי לראש אגף כוח אדם בצה"ל אפשר לפרש גם כאמירה, שכן מדובר בקצין בוגר יחידות השדה, בעל ותק בתפקידי לוחמה, פיקוד ומטה, שמגיע לנהל את מה שבמידה רבה יכול להיחשב כלב הפועם של המערכת הצה"לית. לא עוד איש מסכים ומשרדים, אלא קצין בכיר שחווה את השטח ועבד עם הלוחמים כתף אל כתף. הפעם גולנצ'יק אסלי יקבל החלטות מכריעות בנוגע לתנאי השירות, להכשרות שיקבלו הלוחמים, לתכנים החינוכיים ולעוד שורה של נושאים כבדי משקל.

מינויו של עשור הוא בוודאי גם שדרוג ברמה האישית: אין מי שלא היה רוצה לסיים שירות ארוך שנים בצה"ל בדרגת אלוף. התחנה הזו תהיה כנראה האחרונה של עשור בצה"ל, והעלאתו בדרגה עם קבלת התפקיד היא גם הכרה של הרמטכ"ל ושל שר הביטחון בפועלו ובתגמול שלו הוא ראוי.

אולם מה שנראה כצעד הגיוני ולגיטימי בעיני מקבלי ההחלטות בצה"ל ובמערכת הביטחון, הצליח לקומם כאמור את ארגוני הנשים. "גבר שתפס את מקומה של האישה המוכשרת יותר", צייצה בביקורתיות גרא־מרגליות בעקבות מינויו של עשור. האישה המוכשרת יותר בעיני גרא־מרגליות היא תא"ל מירב קירשנר, שביצעה מגוון תפקידי פיקוד באגף כוח אדם בלמעלה משלושים שנותיה בצה"ל. תפקידה האחרון היה פרויקטורית להובלת נושאי משאבי אנוש בתוכנית הרב־שנתית 'תנופה', ובמסגרתו עבדה בכפיפות לסגן הרמטכ״ל. קודם לכן כיהנה כראש מטה אגף כוח אדם וכראש חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם.

"הטענה שלי התבססה על שני טעמים", מסבירה גרא־מרגליות ל'בשבע', "קודם כול, כישורים ורזומה. תא״ל מירב קירשנר הייתה מועמדת טבעית לתפקיד. היא הייתה ממלאת מקום ראש אכ״א אחרי הפרישה של האלוף טופולנסקי, ובזמנו לא קיבלה את התפקיד בגלל שהייתה צעירה יחסית, ומי שקיבל את המינוי היה מוטי אלמוז, שהוא מדוברות צה״ל". ואומנם, על הטיעון הזה ניתן להתווכח, ככל שהוא נוגע לאמות מידה מקצועיות וענייניות. ניתן להבין כי מי שצמחה בתוך המערכת מכירה אותה טוב יותר, אולם הקביעה כי היא מוכשרת יותר מעשור עשויה להיות סובייקטיבית. מאחורי עשור פז"מ מרשים של עשייה פיקודית ומבצעית בכירה, וכישרונותיו לנהל אגף שכזה אינם נופלים בהכרח מאלה של קירשנר. יתרונה הוא אכן בהכרת רבת־שנים של המטרייה, אולם מאידך התפקיד כרוך לא רק בכישרון ניהולי, אלא גם בתפיסות עולם, וכאן נתונה הרשות לקובעי ההחלטות לומר את דברם.

אולם טענתה השנייה והלא פחות מרכזית של גרא־מרגליות נגד המינוי נוגעת לסוגיית המגדר. גרא־מרגליות סבורה כי ההחלטה לבחור לתפקיד, המעניק גם כרטיס כניסה למטה הכללי של צה"ל, אדם שמגיע מהיחידות הלוחמות שחסומות בפני נשים - פוגעת באפשרויות קידום הנשים בצה"ל בכלל. "הבחירה העקרונית כעת ללכת ליחידות השדה ולמנות משם את ראש אכ״א לא פוגעת רק בקירשנר ספציפית, אלא מוציאה מגדר האפשרות נשים בכלל, שיחידות השדה חסומות בפניהן כלוחמות באופן מלא. כשצה״ל יאמץ ויישם את מסקנות ועדת שגב וימיין, ישבץ ויקדם לפי כישורים ולא מגדר (עקרון 'האדם הנכון במקום הנכון', כולל נשים) - נשים לא תהיינה חסומות מלהתקדם". אז האם המפתח צריך להיות קידום מגדרי או כישורים? את הפרשנות נותיר לקוראים.

ברקע הדברים ראוי לציין כי שדולת הנשים מקפידה אומנם להתריע מפני כל התרחשות שמריחה כמו אי־קידום נשים בתפקידים צבאיים, אך בה בעת מסתירה את שיתוף הפעולה ההדוק עם צה"ל שלו היא זוכה. מסמך שחשף ארגון 'תורת לחימה' מגלה תכיפות מטרידה של מפגשי ארגוני הנשים עם צמרת צה"ל. בתוך פרק זמן של כשנה וחצי (בשנים 2017-­2018) נערכו לא פחות משישה מפגשים של נציגות השדולה וארגוני נשים נוספים עם הרמטכ"ל, ראש אכ"א, הפרקליט הצבאי הראשי ויועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ם) בנושא פקודת השירות המשותף וסוגיות מגדריות בצה"ל.

התוצאות בשטח מלמדות כי המפגשים הללו הניבו לא מעט הישגים, ויעידו על כך גם המפגשים הדחופים שנדרשו להם רבני ישיבות ההסדר והמכינות כדי להציל את תלמידיהם מנזקי הקידום המגדרי והשירות המשותף שמובילים ארגוני הנשים בתוך צה"ל. גם כתבות השער המתפרסמות על בסיס כמעט קבוע בעיתונים הגדולים מתפארות בהישגיהן של נשים המקודמות בצה"ל כלפי מעלה, וגם בעוד ועוד תקרות זכוכית הנפרצות למענן ביחידות הלוחמות לסוגיהן. אבל כל אלו כנראה אינם מספקים, ואם ישנו תפקיד שלא נכבש על ידי מועמדת אופציונלית מהמגדר הנכון - בשדולה יראו בכך סימפטום נוסף לשוביניזם השולט כביכול בצה"ל.

בארגון 'תורת לחימה' מברכים על מינויו של עשור, ומקווים כי מדובר באופק חדש לצה"ל שאליו מוביל הרמטכ"ל כוכבי: "חזון 'התפיסה המגדרית' המטורללת של מרגליות ושל מרב מיכאלי, שהצליח לרגע לעבור במטכ"ל - נקבר קבורת חמור כבר ב־2018 לאחר שנחשף לציבור. הניסויים בבני אדם שיוהל"ם ושדולת הנשים הובילו בחיל השריון ובחי"ר - נכשלו בזה אחר זה. לאחר שיתוף פעולה של שנים עם צה"ל, עברה שדולת הנשים לפוזיציה של כפייה משפטית בבג"ץ יחד עם גדולי השמאל הרדיקלי, וכל חפצן הוא לרכך את צה"ל ולהפוך אותו לחלש ומבולבל.

"האמירה של מרגליות לעשור נובעת ממיזאנדריה - שנאת גברים באשר הם. נגמרו הימים שבהם השדולה שלטה בצבא, כי כיום יש דרישה אחת של עם ישראל מצה"ל: לנצח במלחמה הבאה. אנו מאחלים לאלוף המיועד עשור הצלחה במלאכת הקודש".

תאונת עבודה

יום מאתגר עבר על גדי גבריהו ביום שני האחרון. היום, שאותו החל בפעילות שגרתית כיו"ר ארגון 'תג מאיר' למען טיפוח הסובלנות, החמלה והאחווה בין העם היהודי למגזר הערבי, הסתיים בטפיחה קלה בכנף שהעניקה לו המציאות המזרח־תיכונית הפחות חומלת.

כפי שפורסם השבוע, גבריהו הגיע לביקור חיזוק ותמיכה אצל משפחתה של עאישה א־ראבי, שנהרגה בשומרון לפני כשנתיים. החשד, שטרם הוכח בבית המשפט, הוא שא־ראבי נהרגה מפגיעת אבן שהשליך עליה יהודי. גבריהו מתַחזק, לדבריו, קשר קרוב עם בעלה של א־ראבי, יעקוב, שאף הפך לחבר פורום 'תג מאיר'. בצאתו מהכפר בידייה, שבו מתגוררת המשפחה, פגע בו מאחור במתכוון רכב פלשתיני. גבריהו יצא מרכבו כדי לאמוד את הנזק יחד עם הנהג הפוגע, פעולת הסחה שהצליחה: שותפו של הנהג נכנס בינתיים לרכבו של גבריהו, ונעלם איתו לאחד הכפרים. הנהג הפוגע נכנס לרכבו שלו, נהג לכיוונו של גבריהו ואז ביצע פניית פרסה וברח. גבריהו, שנותר חסר־כול על הכביש בלב השומרון, הצליח להגיע לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה על שוד הרכב. קינוח מוצלח לאותו יום היה קנס בסך 500 שקלים שהטיל עליו השוטר בגין הפרת הסגר.

אבל לא איש כגבריהו ייפול לייאוש בתום שרשרת אירועים מבהילה ומתסכלת שכזו. השוד, שיכול היה להסתיים גם בפגיעה בנפש, כפי שהעיד גבריהו עצמו בריאיון שהעניק למחרת לגלי צה"ל, לא סדק במאום את האידיאולוגיה הסובלנית שהוא מוביל. "הטרוריסטים והגנבים לא יעצרו אותנו", הצהיר בפוסט שמיהר לפרסם בהמשך אותו יום.

עמידתו הערכית האיתנה של גבריהו מעוררת רושם, אבל משפט אחר שכתב באותו פוסט בעקבות השוד והתאונה שעבר, היה לכל הפחות מעורר תמיהה: "כל אחד מצווה בשמירת החיים, וכמובן שאסיק את המסקנות ואנהג ביתר זהירות וחוכמה בפעמים הבאות". זו הייתה מסקנתו של גבריהו לאחר שהותקף בידי שודדים פלשתינים, במעשה שלכאורה לא היה נעדר גם רקע לאומני: להיזהר יותר, להימנע מהיקלעות למצבי סיכון, ואף מילה נגד מעשי הפשיעה של השודדים הפלשתינים. התגובה הזו מפתיעה במיוחד על רקע העובדה שגבריהו וארגונו אינם נעדרי אוצר מילים חריף דיו בכל הנוגע למעשים פליליים אחרים, מהם גם חמורים הרבה פחות משוד ותקיפה, הנעשים מכיוונים אחרים של המפה. הנה דוגמאות מהחודש האחרון:

"טרור יהודי הלילה בחווארה", דיווח דף הפייסבוק של 'תג מאיר', "עשרות רעולי פנים יידו אבנים אל עבר כלי רכב פלשתיניים, ניפצו חלונות וניקבו צמיגים". במקרה הזה גבריהו כנראה לא סבור כי על הפלשתינים המותקפים "לנהוג ביתר זהירות וחוכמה", והוא קורא לכוחות הביטחון למצות את הדין עם "פעילי הטרור היהודי", שלדברי הארגון מתקיפים את הפלשתינים כעניין שבשגרה. "עד מתי ימשיכו כוחות הביטחון של מדינת ישראל להבליג על פשעים אלו?", נחתם הפוסט בשאלה רטורית.

אפילו פגיעה בתרנגולות חפות מפשע זכתה לגינויים תקיפים יותר מצד ארגונו של גבריהו, מאשר מעשיהם של שודדי הרכב. דף הפייסבוק של הארגון העלה סרטון לא מאוד ברור של צעירים שהבהילו תרנגולות בכפר קוסרה בשומרון. "פשע שנאה", קראו לזה בארגון, ומיהרו לתקוף: "מי שמסוגל לפגוע בתרנגולות חסרות ישע רק עקב זהות בעליהן - ראוי שייתן את הדין מאחורי סורג ובריח. שב״כ? משטרת ישראל? צה״ל?".

גם הסערה שהתחוללה השבוע סביב הצבת שלט "הכניסה לערבים מסוכנת" בכניסה ליישוב יצהר חילצה מגבריהו וחבריו אמירות חריפות, על אף שלא נעשה בפועל כל מעשה אלים או תוקפני: "החלטת היישוב יצהר למנוע כניסת ערבים לתחומיו, לא כל שכן הצבת שלט שמזהיר מפני סכנה אפשרית, הן פעולות מביישות הראויות לגינוי מצד החברה הישראלית כולה", השתלחו אנשי הארגון.

מה קובע את ההיגיון שלפיו הצבת שלט, הברחת תרנגולות או נזק קל לרכוש הם "פשעי שנאה", "ראויים לגינוי" ומחייבים פעולה נמרצת של כל זרועות האכיפה, ומאידך שוד רכב הוא פעולה שתוצאתה הסקת מסקנות אישיות של הניזק? את החלוקה הפנימית בין המקרים אתם מוזמנים לערוך לבד.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com