מספר שבחן של ישראל

עיון בפתיחות של רש"י לפירושיו לתורה מלמד שבכל אחת מהן הוא ראה חשיבות בהדגשה של חיבת הקב"ה לישראל וזהירות בכבודם.

הרב איתן שנדורפי , כ"ז בתשרי תשפ"א

פירוש רש"י
פירוש רש"י
צילום: ISTOCK

רבים מפרשני התורה כתבו הקדמות לפירושיהם. יש שכתבו רק הקדמה כוללת לפירוש, כראב"ע, ויש שכתבו גם הקדמה לכל חומש, כרמב"ן. רש"י לא כתב שום הקדמה לפירושו, אך כאשר מתבוננים בפירושיו לפסוקים הראשונים בכל חומש, מגלים שבראש כל חומש כתב רש"י דברים בשבחם של ישראל: בחשיבותם, במעלתם, בחיבתם ובכבודם.

על הפסוק הראשון בתורה, "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ", כתב רש"י: "בראשית - אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' (שמות יב, ב), שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח ב'בראשית'? משום 'כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים' (תהילים קיא, ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל: 'לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים', הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'".

רגילים להדגיש ברש"י זה את חשיבותה של ארץ ישראל, ודבר זה כמובן נכון מאוד, אבל יש להדגיש שעיקרו הוא "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: 'לסטים אתם'... הם אומרים להם...". כלומר: יש כאן הגנה על כבוד ישראל והוכחת צדקתם של ישראל כנגד טענת השקר של הגויים.

כך כתב הרב שעוועל בביאוריו לרש"י: "לא אימנע מלהעיר עד כמה משתקפת כאן טהרת נשמתו של רבנו, דהנה בחר מכל עשרות המאמרים שבמדרשים לפתוח את פירושו עם מאמר... שמטרתו להגן על כבוד ישראל".

עוד כתב רש"י על הפסוק הראשון: "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, כמו שאמרו רז"ל: בשביל התורה, שנקראת 'ראשית דרכו' (משלי ח, כב), ובשביל ישראל, שנקראו 'ראשית תבואתה' (ירמיה ב, ג)".

עולה מרש"י שכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל, שכן הפסוק אומר: "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ", ורש"י פירש: "בראשית - בשביל ישראל שנקראו ראשית", ואם כן הפסוק מתפרש: "בשביל ישראל ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ".

נמצאנו למדים שהדיבור הראשון ברש"י מלמדנו על חשיבות ההגנה על כבודם של ישראל, והדיבור השני בא ללמדנו על חשיבותם של ישראל, שבשבילם נברא העולם.

מתוך חיבתן

על הפסוק הראשון בספר שמות, "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, את יעקב, איש וביתו באו", כתב רש"י: "ואלה שמות בני ישראל - אף על פי שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חיבתן, שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר: 'המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא' (ישעיה מ, כו)".

בדיבור זה לימדנו רש"י על חיבתם של בני ישראל אצל הקב"ה, שמתוך חיבתן הוא חוזר ומונה אותם ומזכיר את שמותם פעמים רבות, כדבר חביב שאדם עוסק בו עוד ועוד. אומנם כאן מדובר לא על כל עם ישראל, אלא רק על שנים־עשר בני יעקב, אבל בסמוך (פרק ד) יתברר שדבר זה נכון גם כלפי עם ישראל בכללותו.

על הפסוק הראשון בחומש ויקרא, "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר", כתב רש"י: "ויקרא אל משה - לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר: 'וקרא זה אל זה' (ישעיהו ו, ג). אבל לנביאי אומות העולם נגלה אליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר: 'ויקר אלוקים אל בלעם' (במדבר כג, ד)".

ניתן היה לחשוב שמדובר בחיבתו של משה רבנו דווקא, מול טומאתו של בלעם הרשע, אבל רש"י לא כתב: "אבל לבלעם נגלה בלשון עראי וטומאה", אלא: "אבל לנביאי אומות העולם". עולה מדברי רש"י שהחיבה איננה רק מצד מעלתו של משה רבנו, אלא מצד מעלתם של ישראל.

רש"י חזר והדגיש זאת שוב בהמשך פירושו לפסוק הראשון בחומש ויקרא: "לאמר - צא ואמור להם דברי כיבושין: בשבילכם הוא נדבר עימי". אם כן, מעלתו של משה נובעת מכוח מעלתם של ישראל.

על הפסוק הראשון בחומש במדבר, "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר", כתב רש"י: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באחד לחודש - מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מניין הנותרים, וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם: באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם".

בהסבר זה לכאורה חזר רש"י על מה שכתב בפתיחתו לחומש שמות, ומדוע חזר שוב על אותו פירוש?

באמת יש חידוש ברש"י הראשון בבמדבר לעומת רש"י הראשון בשמות. בשמות היה מדובר על חיבתם של שנים־עשר השבטים, והם נזכרו גם בשמותם, ואילו בפסוק זה מדובר על חיבתם של כל עם ישראל!

להסתיר את הגנות

על הפסוק הראשון בחומש דברים, "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב", כתב רש"י: "אלה הדברים - לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל".

הסבר זה לכאורה דומה מאוד למה שכתב רש"י בפתיחתו לחומש בראשית, שבשני המקומות כתב על ההגנה על כבודם של ישראל.

באמת יש הבדל גדול בין שני הדיבורים: ההגנה על כבוד ישראל שהוזכרה ברש"י הראשון לתורה עניינה הוא "הוכחת צדקתם" של ישראל כנגד טענת השקר של הגויים. ואילו רש"י הראשון בחומש דברים מדבר על כבודם של ישראל במובן של הסתרת גנותם. כלומר: לא רק כאשר יש התרסה של דברי שקר כנגד ישראל צריך להגן על כבודם, אלא גם כאשר יש גנות אמיתית - יש להסתיר אותה!

נמצאנו למדים שבפירושיו לכל הפסוקים הראשונים של חמשת חומשי תורה כתב רש"י על שבחם של ישראל: חשיבותם, מעלתם, חיבתם וכבודם. מדברי רש"י אלה נלמד עד כמה עלינו לעסוק כל הזמן בשבחם של ישראל, בחשיבותם, במעלתם, בחיבתם ובכבודם, ולהיזהר מלעסוק בגנותם.

***

הכותב הוא ר"מ בישיבה לצעירים ומלמד תנ"ך בישיבת מרכז הרב

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)