מי באמת מרוויח ומפסיד מההפגנות בבלפור?

ד"ר אריה בכרך מותח ביקורת בטורו השבועי בערוץ 7 על אופן ניהול משבר הקורונה ומצביע על צביעות השמאל "המוסר נפשו" עבור ההפגנות

אריה בכרך , כ"ז בתשרי תשפ"א

ההפגנות נגד נתניהו בירושלים
ההפגנות נגד נתניהו בירושלים
צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

אכן, נכונה הטענה שהמלחמה בקורונה איננה מתנהלת נכון, לא יתכן שמלחמה כזן תתנהל בהשפעת לחצים פוליטיים, כשכל בא כוח של מגזר מסוים לוחץ להחריג את שולחיו מההגבלות הנדרשות ולהתיר להם התקהלויות

אם בהיבט המקצועי יש בכך סכנה אז מה החכמה, מה המטרה ומה הרווח בהחרגה? האם הלוחצים אינם מבינים שמדובר בפיקוח נפש? האם הנלחצים אינם מבינים את שליחותם? אסור להילחץ. ככה לא עושים מלחמה, זה לא רציני.

יחד עם זה לאחר כל ישיבה של וועדת השרים לענייני קורונה, עולה הטענה בתקשורת ש'ביבי מתעניין רק במניעת בהפגנות, כל שאר העניינים אינם מעניינים אותו. וכי רק זו הסיבה למאבק בכישלון במאבק בקורונה'. במילים אחרות: 'ביבי לבדו אשם בכל הרע'. אולם, מבחינת העובדות מתגלה מציאות שונה, מציאות שאיננה עולה בקנה אחד עם המציאות שמייצגת התקשורת.

המתעניינים בגורל ההפגנות הם כמעט בלעדית ראשי כחול לבן, שהרי זה המגזר שלהם. אין במה, אין ראיון ולא חשוב מה הנושא, בו לא נשמע את ניסנקורן ואת בני גנץ מצהירים שהם ישמרו על זכות ההפגנה, תוך הבטחה ושבועה שההפגנות תמשכנה ללא קשר למלחמה בקורונה.

אף אחד לא יעכב ובוודאי לא ימנע את זכות המפגינים לסכן את בריאות הציבור. מעניין. בזמנו לעגו לנו, אנחנו המתנחלים ותומכנו, שאנו מקדשים את האדמה, את העצים והאבנים יותר מקדושת החיים עצמם, ומוכנים למסור את נפשנו על זכותנו על האדמה. והנה עתה, מתברר שאותם מאשימים עושים את הגרוע ביותר ומסגנים את עם ישראל ומוכנים למסור את הנפש עבור הזכות להפגין. זכות זו גוברת על הזכות לחיות, עליה באמת ראוי וכדאי למסור את הנפש, בפרט אם זו נפשם של אנשים אחרים. עליהם לא חל הכלל 'חיה ותן לחיות'.

מכל מקום כדאי לבחון מי באמת מרוויח ומי מפסיד מתעשיית ההפגנות. ראשית נבהיר, ההפגנות עולות כסף והרבה, מישהו משלם, אולי הקרן לישראל החדשה, אולי קבלני המשנה של האיחוד האירופי או כל ארגון אנטי-ציוני אחר. ממילא, אם מישהו משלם אז מישהו מרוויח.

שנית, בעקבות הסגר דולדלו באופן משמעותי אפשרויות הבילוי וההתעסקות, מה טוב יותר מללכת להפגנות ולמלא את המצברים?

אולם מעל הכל המרוויח הגדול ביותר מההפגנות הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.

למה? פלח לא קטן ממחנה הימין היה מעוניין בעצמו להחליף את ראש הממשלה, אולם רצון זה מוגבל בכך שההחלפה תהיה ביוזמה עצמית שלנו: בחירות מקדימות או כל מנגנון אחר. בשום פנים לא ניתן ולא נסכים שהשמאל ידיח את ראש הממשלה שלנו בכיכרות, בגלל שהדבר נעשה בעידוד הבג"ץ והתקשורת העויינת.

כך, מצביעים רבים שהיו אולי נמנעים בכלל מלהשתתף בבחירות הקרבות או לחילופין היו מצביעים למפלגה אחרת, ילכו עתה ויצביעו דווקא עבור נתניהו. גם אם זו תהיה רק הצבעה מתריסה נגד הפעילות האנטי דמוקרטית שמנהל השמאל.

בחירות עכשיו הן צו השעה. אמנם, לפני כחודשיים היה טוב יותר אולם עדיין לא מאוחר. יש בסיס להערכה שבבחירות יתברר למשל, שכל אלפי המפגינים ותומכיהם מהתקשורת וממערכות אכיפת החוק הם בסך הכל 4-5 מנדטים של מרצ ולא יותר.

והיה והימין יזכה ב-61 מושבים ויותר, אפשר יהיה להביא מרפא למערכות אכיפת החוק החולות אנושות, ולנקות את האורוות משופטים הלוקים מניגוד עניינים מובהק, הן פוליטי והן ענייני.

לנקות את הפרקליטות שמזה שנים עוסקת בפוליטיקה במקום בצדק, ואז אפשר יהיה להלחם סופסוף גם בקורונה.