"פרידה מאבי" - אלעזר שטרן נפרד

חבר הכנסת אלעזר שטרן נפרד מאביו שהלך לעולמו בשבת האחרונה. "אנחנו נמשיך את דרכך הערכית שהורשת לנו".

תגיות: אלעזר שטרן
אלעזר שטרן , כ"ח בתשרי תשפ"א

אלעזר שטרן
אלעזר שטרן
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

-ברכת הבנים-

הוריה של דורית (רעייתי) גרו כ-250 מטר מבית הורי, אותה שכונה, דרום גבעתיים-רמת גן.

ידענו עליהם אבל לא הכרנו. שבועיים אחרי שאחיה אילן, שהיה חייל שלי בצנחנים, נהרג הורי הזמינו אותם לארוחת ליל שבת כפי שהיו רגילים להזמין משפחות רבות בנסיבות מגוונות ושונות. עמדנו ליד השולחן וניגשתי לאבי כדי שיברך אותי ב"ברכת הבנים" כפי שהיה נהוג בביתנו כל השנים.

אבי הרים את הראש, הבחין בשלמה אבא של דורית שאיבד בן שבועיים קודם לכן, הוריד את ראשו וניגש לקדש על היין מבלי שבירך אותי... מאז ועד יום מותו אבי לא בירך אותי בלילות שבת בברכת הבנים.

אני הבנתי ולא דיברתי על כך. שנים אחר כך הבנתי שגם דורית הבינה. שמרנו את הסיפור עד שדורית סיפרה זאת כחלק מההספד שלה לאבי.

-"ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן"-

אבא שלי נולד בשנת 1923 בדרום צ'כוסלובקיה למשפחה שמנתה 11 ילדים. רוב משפחתו הושמדה בשואה. את השואה התחיל אבי בגטאות ומשם גוייס לפעולות עבודה של הצבא ההונגרי, שם הועסקו בפירוק פצצות שזרקו האמריקאים והרוסים ולא התפוצצו, כמובן ללא כל הכשרה מקצועית.

בפלוגות העבודה האלו היו יהודים ואסירים שנשפטו לשנים. אלה ששרדו, אם היית אסיר- בתמורה שוחררת, אם היית יהודי- נמסרת "לטיפולם" של הגרמנים. כך בדיוק הגיע אבי למאטהאוזן, מהקשים, אם לא הקשה מכולם, ממחנות המוות של הגרמנים. ההגעה לשם הייתה בשלהי המלחמה וכדי לחסוך בתחמושת ריכזו אותם בצפיפות ומטוסים גרמניים הפציצו אותם, בודדים שרדו. אבי שרד בין ערמות של גוויות, איברים וגוססים, כולם באותה הערמה. את 17 אלף הניצולים הוליכו הגרמנים בצעדת מוות למחנה גונסקירכן.

את הנאמר במגילת איכה "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן" לא הבנתי, או לא רציתי להבין, עד שאבי סיפר לי שבאותה צעדה כאשר ראה חבר עומד ליד אחיו הגוסס, אבי ניסה להמריצו שיתקדם אחרת הגרמנים ירו בו. אותו חבר ענה "אני רוצה שאחי ימות שלם". הבנתי אז, כן, תופעות של אכילת בשר אדם הייתה גם שם. בגונסקירכן, לשם הגיעו שלדי אדם, אבי הגיע במשקל של 45 ק"ג, השכיבו אותם על גוויות, כיוון שהאדמה הייתה בוצית ומי ששכב על הבוץ שקע בבוץ ולא קם יותר.

טרם העלייה לארץ נשלח אבי על ידי גורמים ציוניים לעבור הכשרה בצבא הצ'כי על מנת להיות לוחם בצה"ל המוקם. בצבא הצ'כי גילו את כישוריו של אבי וביקשו ממנו להישאר ולהתקדם אבל אבי הסביר להם שהוא עולה למדינת ישראל.

-ההיכרות-

שואלים אותי "איך הוריך הכירו?" אבי היה מהנדס בניין ובאחד מהאתרים הציע לו אחד מחבריו לעבודה לחלוק סנדוויץ'. אבי הודה לו ובנימוס הסביר לו שלא יאכל זאת כיוון שלא יודע אם כשר או לא. אותו חבר לעבודה אמר לאבי, "אם ככה, יש לי מישהי בשבילך".

-יושר ואמינות-

כשהתקשר הרמטכ"ל אביב כוכבי לנחם אותי, סיפרתי לו שכשכתבנו את רוח צה"ל חשבתי שבמקום ערך ה"אמינות" צריך להיות "יושר". "אמינות", חשבתי, זה ביחסים בין אחד לשני, סוג של נהלי דיווח. "יושר", זה אדם מול עצמו, יושר מכיל בתוכו "אמינות". הפרופסורים שהיו שותפים לכתיבת רוח צה"ל הסבירו לי ש"יושר" זה דבר נשגב מכדי שיהיה אפשר לדרוש אותו מכל אדם. נשארנו עם "אמינות" ברוח צה"ל. אבי היה ישר.

אבי עבד כל חייו כמהנדס בניין בחברת משה"ב (כן יש אנשים שעובדים כל חייהם באותו מקום). חלק מהתקופה ניהל את הפרויקטים הגדולים של החברה בירושלים. שכנים, בעיקר בני נוער וסטודנטים, היו מתקשרים מידי ערב לבקש להצטרף לאבי בנסיעתו לירושלים. לעיתים גם אני הצטרפתי אליו, הייתי אז חצי ירושלמי. "ההסעה" הייתה יוצאת ברבע לשבע. אבי היה יורד לרכב 10 דקות קודם לכן, מנקה את השמשות ומחמם את המנוע (מעלה טורים גם כשכבר היו מכוניות שלא היה צריך לחמם טרם הנסיעה).

ברבע לשבע, על השנייה, אבא שחרר קלאץ' ונסע. מי שאיחר אפילו ב-10 שניות ידע שהוא מפספס. גם אני יכולתי להיות בינם. אבי לא המתין. עד 06:45 זה הזמן שלו. מ-06:45, אבל בדיוק, זה זמן של משה"ב, לא שלו, ולכן הוא לא יכול לתיתו לאחרים.

-תנו לנו את הכלים להיות ראויים לבניין הזה-

את הדרך לירושלים, להשבעה הראשונה שלי כחבר כנסת, העברנו בשקט וברוגע, אמי לידי ואבי ליד דורית מאחורה. אך עם פניית הרכב לרחוב בו משכן הכנסת שוכן דורית מספרת כי חשה את הצמרמורת שאחזה בגופו של אבי. בקולו הרועד והחזק אמר "מי היה מאמין לראות את בניין כנסת ישראל. מהמקום ממנו באתי להגיע לכאן, לראות את משכן הכנסת של מדינת ישראל ועוד במעמד שכזה. אתם לא תבינו זאת."

כשהתקשר אלי יושב ראש הכנסת, יריב לוין, לנחם אותי וסיפרתי לו את הסיפור, הוא ביקש ממני שאומר זאת גם על דוכן הכנסת "שיירשם בפרוטוקול". הבטחתי שאומר זאת.

האם זה יעזור לנו חברי הכנסת להבין מהי באמת כנסת ישראל? מה המשמעות שלה? לנו, לעם היושב בציון ובתפוצות, מהי המשמעות שלה לגבי דורות של חולמים ולוחמים?

לצערי, אתגר ההולך ונהיה קשה אבל לאור מורשתם של הורינו אין לנו זכות להתייאש.

לו יהי.

נוח בשלום אבא, עבדת בשביל זה קשה. אנחנו נמשיך את דרכך הערכית שהורשת לנו.