כלכלה זה לא רק מספרים

בחצי שנה האחרונה נראה כי ההחלטות הכלכליות של הממשלה לטיפול במשבר הקורונה מונעות רק משיקולים חשבונאיים, תוך התעלמות מכך שכלכלה היא, בראש ובראשונה, תורת התמריצים.

ראינו זאת בבירור בסיפור החל"ת שגרם לכך שעובדים רבים מעדיפים להשאר בבית ולא לעבוד, ראינו זאת עם מענקי החזרה לעבודה שהענישו את מי שהתאמץ לשמר עובדים, אבל בעיקר רואים זאת באוירת חוסר הודאות במשק.

כך למשל, הערכות האוצר לעלות הסגר הנוכחי: 12 מיליארד ₪, מבוססות ככל הנראה על חישוב פשטני של כמה ימי עסקים יאבדו וכמה עסקים יושבתו. זה לא סכום גבוה, הוא אמנם שווה לעלות שלושת מערכות הבחירות האחרונות אבל מהווה פחות מאחוז תוצר. בשביל הורדת התחלואה ומתן הזדמנות להתאוששות אמיתית של המשק, נשמע כמו מחיר סביר.

די ברור שמחיר זה אינו כולל את ההשפעות העקיפות ואת עלות חוסר הודאות. במאי צפינו את הגל השני והחלו הדיבורים על סגר בחגים, אבל החלטת הממשלה בנושא התקבלה רק מספר ימים לפני הסגר. עד עכשיו לא ברור מתי הסגר יסתיים, אילו הקלות יגיעו בהמשך, מתי תפתח מערכת החינוך ובאיזו צורה. ברגע שראש הממשלה מודיע כי יתכן והסגר ימשך כמה חודשים ואין לדעת מתי יסתיים, אנשים שחשבו להרחיב את העסק שלהם ולהעסיק עובדים חדשים, או אפילו משוגעים שחשבו לפתוח מיזם חדש עוצרים הכל, ובצדק. בתנאי חוסר ודאות כאלה לא ניתן לקבל החלטות.

לעסקים קיימים אין שום אפשרות ריאלית להיערך ולצמצם נזקים ואף לנצל הזדמנויות. כך למשל, הזינוק בביקוש למוצרי כושר, לא הפתיע אף אחד, חוץ מאת חנויות הספורט שסובלות מחוסרים גדולים במלאי. לו היו מודיעים לחנויות וליבואנים מראש, סביר להניח שהיו נערכים בהתאם.

לאלה יש להוסיף את התמריץ השלילי של המענקים שמעודד עסקים להציג פעילות נמוכה. כשבפני העסק עומדות שתי אפשרויות: או ליזום, להתאמץ ולפתח פעילות עסקית שאולי תיעצר בסגר, או להימנע מפעילות ואף לקבל מענק, ברור שעסקים רבים יוותרו על התענוג המפוקפק ויקטינו פעילות. תרחישים אלה ומשמעותם הכלכלית ככל הנראה לא נכנסים לתחשיבים שהוצגו לממשלה.

אין מה לשפוט לחומרה את הממשלה הנוכחית. חוסר היכולת להבין את השפעות התמריצים ולתכנן קדימה מאפיין את ממשלות ישראל לדורותיהן. דוגמא לכך ראינו בהעלאת המס על הבורסה, באוצר הבטיחו הכנסות משמעותיות ממסים, אך המשקיעים הסיטו את ההשקעות לאפיקי השקעה אלטרנטיבים כמו הדיור. הבורסה נפגעה, מחירי הדיור עלו והמס המובטח לא הגיע לקופת המדינה. עם זאת, כמות ההחלטות והשפעותיהן הגיעו לעוצמה יוצאת דופן במשבר הנוכחי.

זה נכון שאנחנו מתמודדים עם אירוע לא צפוי, אך גם אם לא ניתן היה לחזות בדיוק את שיעור התחלואה, עדיין ניתן היה לייצר תרחישים ולהצהיר מראש על אופן ההתמודדות בכל תרחיש. הצגה כזו של התרחישים היתה מאפשרת לשוק להעריך מראש מה עומד לקרות, הרבה לפני ההכרזה הרשמית.

כך עשו באוסטריה וכך הציעו מומחים גם בארץ, אך הממשלה לא השכילה ליישם. לא יתכן שההחלטה על תחילת לימודים, החלטה המשפיעה באופן דרמטי על הכלכלה ועל חייהם של אנשים רבים, תתקבל באישון לילה לפני הראשון לספטמבר.

ארגון הבריאות הכללי פרסם לאחרונה מסמך שהכותרת שלו הינה "עייפות המגיפה". מסקנתו המרכזית: עלינו להחיל מדיניות ממשלתית צפויה מראש, ולתת את תחושה שההחלטות מתקבלות בצורה אובייקטיבית.

אין ספק שמדיניות כזו תאפשר ודאות כלכלית למשק ותעודד עסקים ויזמים ליזום, להתאים, לתכנן ולהגדיל את הפעילות העסקית גם בתקופת משבר, ומי יודע, אולי גם תצליח להחזיר את הצמיחה.