"קשה? שאג המפקד, "זה רק בראש, הכל בראש, ותתרגלו שקשה יש רק בלחם..." את הצעקות הללו של המפקד בטירונות לא אשכח אף פעם, היינו קבוצה של טירונים מבוגרים, אברכים, שכמעט כולם חרדים, שעשו את מה שהיה נקרא אז "שלב ב", הצמידו לנו מפקד מבוגר ובוגר יחסית, קיבוצניק מהבקעה, עולה חדש מדרום אמריקה ושמו "חוסה", שגם הוא כבר היה בעל משפחה.
הוא לא היה נבוך מאיתנו – חבורת המזוקנים המבוגרים שעמדה מולו, והמסר הראשון שלו היה ש"הכל בראש"...
"תורה חדשה מאיתי תצא – חידוש תורה מאיתי תצא" (ויקרא רבה פרשה יג אות ג). חז"ל במדרש זה מלמדים אותנו שלעתיד לבוא הקב"ה בעצמו יחדש כמה הלכות בעניינה של תורה, שאינם מקובלים בדור הזה. כנראה שכח הנבואה התחדש בארץ והקב"ה מצא את שלוחיו בדור הזה ל"חידוש תורה"...
סדרה של מאמרים התפרסמה לאחרונה מכאלה שנחשבים כרבנים ואנשי הלכה ונשות הלכה שמערערים את היסודות הבסיסיים שלה, וקוראים ל"חידוש תורה". די לציין את דבריו של הרב בני לאו בזכות הלגיטימציה למשפחות חד מיניות והפוסט של הרב אברהם סתיו שמהפך בזכותו תחת המטריה של ה"פובליציסטיקה" שבשמה מותר הכל, דבריה של הגב' פיוטריקובסקי להקלות באיסורים גמורים של הלכות טהרת המשפחה, הגב' לוביץ שמבקשת לבטל את דיני ממזרות בישראל, ודבריו של הרב פכטר ב"שבתון" האחרון ובו הוא קורא לצמצם את התפילה, ולהשמיט ממנה חלקים באופן חופשי. כולם כולם למרבה הפלא מבקשים לעשות זאת בשם החיבור לה', ובשם הקושי המחודש של הדור בכל אותם עניינים שצויינו, שהם רק חלק ממגוון של קריאות נוספות בתחומים נוספים.
במשך אלפיים וחמש מאות השנים האחרונות, חכמי ישראל שבכל דור מצאו לנכון לתקן תקנות, ולהוסיף מעשים שמחברים את האדם לקונו. כך תקנו חז"ל תקנות רבות בהלכות טהרת המשפחה, בהלכות צניעות, בהלכות תפילה, בהלכות כשרות, בהלכות שבת, בהלכות שבין אדם לחבירו ועוד ועוד. חכמי כל הדורות ובהם נביאי ישראל, אנשי כנסת הגדולה, מראשוני התנאים ועד לאחרוני האמוראים, הגאונים, הראשונים ועד לדור האחרון, כולם הבינו שהדרך שמקדמת את האדם מבחינה רוחנית היא מתוך תוספת מתמדת, והתפתחות התורה הייתה תמיד מתוך גישה מרחיבה.
הם לא חשבו שהתוספת הזאת מרחיקה את האדם, הם לא סברו ש"הפער שבין ההלכה והמציאות" הוא בלתי נסבל ויש להמעיטו ככל שניתן. הם האמינו בכוחו של האדם מישראל, במאמציו הכנים להתחבר; וגם אם היו קשיים בדרך, והיו, הם לא התייאשו, ובוודאי שלא חיפשו דרכים להתיר את האסור מסיבות שכאלו. (להוציא מקרים פרטניים שבהם ניתנו תשובות שמיועדות לאותם מקרים בלבד.)
יצרים היו קיימים גם אז. מספיק להציץ לרגע בסיפורי הגמרא במסכת קידושין על עוצמת היצרים שפעמו אפילו באמוראים כדי להבין שהוא לא הומצא בדור האינטרנט והסמארטפון, עם הדור השלישי של מהירות הגלישה. גם אז ככל הנראה קיימו אנשים זוגיות תקינה של אהבה וחיבה בין איש ואשתו, שכללו למרבה ההפתעה גם מגע גופני, ולמרות זאת לא מצאנו קריאה בתלמוד לפתור את ה"אומללות" שגזרה עליהם תורה במרחק הפיזי בימי טומאה. כן, חכמי ישראל לאורך כל הדורות הוסיפו תפילות וכתבו תפילות ולא חשבו לרגע שקיצוצם הוא שיביא את החיבור לה'. אם דוד המלך היה חושב כך מי יודע מה היה נשאר לנו מספר תהילים...???
אבל הנה הפתעה, קמו אנשים מישראל, שבשם החיבור לה' חושבים שככל הנראה 2500 שנות התפתחות של תורה שבעל פה הגיעו לסיומן, ועכשיו הגיע זמן לצמצומה של תורה, משל אנו דומים ליקום, שלפי המודלים המתמטיים הוא מתרחב והולך עד שבסופו של דבר הוא יתחיל במגמה ההפוכה ויצטמצם לתוך עצמו עד לקריסתו.
ואולי אפשר להקדים את המאוחר, וכבר עכשיו להוסיף כמה מאמרים בזכות צמצום שמירת השבת, שכן הפער בין ההלכה והמציאות שדורשת נסיעה במכונית הוא מייאש, ובאמת אין סיבה להשאיר על כנו איסור שהיה נכון לפני אלפי שנים שבהם היה צריך להתניע את הרכב באמצעות שפשוף אבנים, למה שמאמר שכזה לא יתפרסם בשבוע הבא? ואולי גם כבר עכשיו נדרוש לבטל את ברית המילה, כי הכאב של התינוק הוא איום ונורא, וממש לא מתאים בדורנו המתקדם לעשות דבר שכזה לינוקא מבלי לשאול את דעתו תחילה...? למה באמת? האם מישהו יכול להסביר זאת? האם מישהו יכול להסביר מדוע דווקא בדור שבו כל האפשרויות לקיום מצוות בהידורן בקלות נפתחו בפנינו, יש לנו המון זמן חופשי שפעם היה מצרך נדיר, רווחה כלכלית יחסית לדורות האחרונים, ודווקא בזמן הזה הכל קשה? זה מזכיר לי פסוק שקראנו לא מזמן בתורה שקשה לי אפילו לכתוב אותו כאן, מספיקה המילה הראשונה: "וישמן...." חלילה. היכן הוא אותו קיבוצניק שיגער בנו שוב ש"קשה" זה רק בלחם...?
למען האמת אני מתחיל לחוש בושה שאינני כותב מאמר על ביטול הלכות נוספות, אלא דורש בשבח חז"ל וחכמי כל הדורות ובשבח דרכם ואמונתם בנו. אבל בדיוק על כך פתח השולחן ערוך את דבריו בסעיף א – "ואל יתבייש מפני המלעיגים", כן, אני איש הלכה, ונאמן לדרכה, וחושב שלא תמה המלאכה, וצריכים אנו ללא ספק למאמץ רוחני כדי לזכות בקרבת ה', ומאמין שאורח חיים של אלפי שנים לא ימחק, גם אם יקומו "חכמים חדשים" שיקראו לסיום עידן התורה. אני מאמין באמונה שלמה שזו התורה לא תהא מוחלפת, גם תורה שבכתב, גם תורה שבעל פה, גם דברי חז"ל וגם תקנות חכמי הדורות.