הילדים הם שלכם, לא של מערכת החינוך

השגרה לאט חוזרת והילדים שבים למערכת החינוך? האחריות שלנו, ההורים, רק נהיית יותר גדולה.

יוסף שפייזר , א' בחשון תשפ"א

הילדים הם שלכם, לא של מערכת החינוך-ערוץ 7
יוסף שפייזר, יו"ר 'הפורום הדיגיטלי'
צילום: ראובן קאפוצינסקי

גם אם הילדים שלכם חזרו לגנים ולמוסדות החינוך - אל תנשמו לרווחה. האחריות לא יורדת מהכתפיים שלכם, היא רק מתלבשת עליהן, מחדש, ואולי הפעם, אם תחליטו שכך - נכון יותר.

אם אתם הורים לילדים וקוראים את זה, סביר להניח שככה נראה יום שגרתי שלכם בחודשים האחרונים:
היום שלכם מתחיל עם כוונות טובות (והרבה נשימות), קפה, ארוחת בוקר, מטלות לעצמכם ליום הקרוב, עבודה מהבית אולי ותחושה כלשהי של מוטיבציה להצליח, אולי היום יותר טוב מאתמול.

בקרוב הילדים יתחילו שיעור רודף שיעור אל מול מסך שמדבר אליהם, בין לבין הם יהיו רעבים, הם יהיו עצבניים, הם יהיו זומביים או אפתיים. סביר להניח שאת המבט שלהם לא תפגשו ליותר מכמה שניות במצטבר לאורך היום. מדי פעם תצליחו לדבר איתם משפטים שלמים יותר מכמה הברות קצרות שמופנות אליכם ותודה באמת.

ומאבקים, מלא מלא מאבקים ביניכם לבינם, ביניהם לבין האחים שלהם והאמת – שגם בינם לבין עצמם.
ואם במקרה הצלחתם לדלג על מאבק, סיכוי טוב שזה קרה כי עייפתם מזה, התייאשתם והרמתם ידיים.

בשעות שבהן אין למידה מרחוק, המסכים עדיין יקיפו אותם, סמארטפון, טאבלט, מחשב, טלוויזיה או אקס-בוקס. הם תמיד סביבם, מזמינים אותם, מחבקים אותם, כולאים אותם.

ככה זה מסכים שהם עולם של תוכן בלתי נדלה, הם שואבים אותם ולא מאפשרים להם לצאת.
תחושת ההפסד של מי שלא אוחז במסך היא עמוקה מאין כמותה, המחשבה על כך שכולם שם ואני מפספס משהו, אני לא חלק מהם – היא אימתנית.

האחריות לגמול אותם מהלופ האינסופי הזה היא שלנו ורק שלנו. ורק אנחנו ההורים מסוגלים.
הילדים שלכם, הם שלכם, ולא של מערכת החינוך. זה בידיים שלכם. אין את מי להאשים.

דווקא היום, כשנורמלי שוב, והשגרה חוזרת. אל תנשמו לרווחה. אתם שולחים אותם למוסדות הלימוד ומרגישים הקלה, קיבלתם את הזמן שלכם בחזרה. אתם שולחים אותם וחושבים שהנה, הם שוב בידיים טובות, זה לא המסכים שמטפלים בהם, אלא מורים, מחנכים, גננות וגננים, מפעילי חוגים ומדריכים בתנועות נוער.

הנה, אפשר שוב להירגע, אתם חושבים. ואתם טועים. כי בזמן שרק ניסיתם לשרוד עוד יום ולא זכרתם בכלל אם זה שלישי או רביעי היום, הילדים שלכם גדלו, המוח שלהם המשיך להתפתח, ואולי הם אפילו גבהו בכמה מילימטרים, אבל החינוך שלהם – אבד.

כל כך עסוקים בלשרוד אנחנו, שמי בכלל חושב על המילה הזו, הנה אמרתי אותה – "חינוך". דווקא עכשיו כשזה מתחיל מחדש, זה הזמן לחשב מחדש.

התרגלנו לשלוח אותם לשעות ארוכות למוסדות חינוך ולקבל אותם חזרה למפגשים קצרים ושטחיים.
התרגלנו לחשוב שהתפקיד של בית הספר הוא למלא אותם בערכים, מחשבה מחוץ לקופסא, התמודדות במצבים ומציאת פתרונות לאתגרים.

התרגלנו שמישהו אחר מחנך את מי שאנחנו הבאנו לעולם. וכמה סיבות מוצדקות יש לנו, וואו. העומס בעבודה, והתמרון בין כולם, דאגה להורים שלנו, ובלת"מים, ומיליון דברים חשובים אחרים.
אז אתם צודקים, ומפסידים. שכחנו את התפקיד שלנו. להיות להם להורים ולא פחות חשוב מחנכים.

את החומר הלימודי תשאירו למורים. את החינוך קחו על עצמכם, מרגע זה. אל תשחררו אחריות. קחו אותה, הכי חזק שאתם יכולים.

בעת הזו, אנו נתבעים להחזיר את ההורים למקומם המרכזי, כמלווים ומדריכים את ילדיהם בערכים, בחינוך ובמיומנויות החיים. אנחנו נקראים להעצים ולחזק את המעגלים הפנימיים שלנו ושל משפחתנו, ומתוך כך נזכה להעצים את תהליכי הגדילה הסביבתיים והגלובליים.

הכותב הוא יו"ר הפורום הדיגיטלי - שומרים על הילדים ברשת